איוב נ' ארביב ואח' - פסקדין

פסק דין

1.לפני תביעה כספית של קבלן משנה כנגד קבלן ראשי. התובע שימש כקבלן משנה של הנתבעים או מי מהם לצורך ביצעו עבודות עבור משרד הביטחון לפינוי כבישים משלג ולפיזור מלח על הכבישים. ההתקשרות בין הצדדים נערכה בעל פה ואין מסמך בכתב המפרט את תוכנה. אין מחלוקת כי התובע אכן ביצע עבודה כאמור המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לשאלות כדלהלן-

א.מה הוא היקף העבודה שביצע התובע?

ב. מה הוא זכר העבודה המוסכם בין הצדדים?

ג.האם ההתקשרות הייתה בין התובע לנתבע או בין התובע לנתבעת?

2.בכתב התביעה טוען התובע כי ניתן ללמוד אודות היקף שעות העבודה מכרטיסי העבודה שהועבר לנתבע וממנו למשרד הביטחון והנתבע קיבל תשלום בהתאם לכך. בכתב הגנתם טוענים הנתבעים כי כרטיסי עבודה אינם משקפים את העבודה בפועל שכן נחתמו רק על ידי התובע וכן כי על פניו רואים כי קיימות בהן טעויות. הנתבעים מפרטים מה הן שעות העבודה בפועל (ס' 10 לכתב ההגנה) אולם אינם מפרטים את המקור לנתונים אלו. מאוחר יותר לאחר ישיבת בית המשפט בה נתבקש ב"כ הנתבעים להבהיר על בסיס מה ניתן לערוך את החישוב אם הכרטסת של התובע אינה אמינה, הוגש תצהיר של הנתבע אילו צורף לראשונה רישום אשר לשיטת הנתבע נערך על ידי התובע. יש לציין כי על אף שנטען בסעיף 6 לתצהיר הנתבע כי הרישום נערך על ידי התובע אזי לא נחזית על פני המסמך כל חתימה של התובע והוא ערוך כמסמך מטעם הנתבעים או מי מהם לתובע (אף לגב' רוזי איוב).

3.איני נדרשת לדיון בדבר אמיתות הרישום אשר צורף לתצהירו של הנתבע. בישיבת ביהמ"ש מיום 18.10.07 אישר הנתבע כי השעות על פי כרטיסי השעות שהעביר לו התובע הן השעות שהועבר על ידי הנתבעים למשרד הביטחון והתקבל תשלום בהתאם אליהן-

"משרד הבטחון אישר את כל השעות הכלולות בכרטיסים, אלה השעות שהוגשו על ידי. הגשתי אותם לפי השעות שהגיש לי התובע והם אושרו על ידי הגורם המוסמך הנדרש."

עוד יש לציין כי כרטיסי עובדה אלו חתומים לא רק על ידי התובע אלא גם על ידי נציגיו של הצבא.

יש לציין כי התובע תובע גם תשלום בגין העברת טרקטורים. באשר לכך לא הוצגו לפני ראיות ועל כן הנני קובעת כי עילת תביעה זו לא הוכחה.

4.נותר לבחון מה הוא התשלום המוסכם עבור שעות העבודה הנ"ל.

התובע טוען כי עבודה של שעתים או שלוש בפועל מזכות אותו בתשלום עבור 9 שעות עבודה, המתנה של 20 שעות מזכה ב-9 שעות המתנה לכל היותר וכן כי קיים מקסימום תשלום ליום על פי 9 שעות עבודה ו-7 שעות המתנה.

איני מוצאת כי הסדר זה הוכח. אומנם ההסכם בין הנתבעת לבין משרד הביטחון קובע כי יום עבודה הינו של 9 שעות אולם, לא הובהר מה השלכות קביעה זו. לפיכך הנני קובעת כי והתשלום עבור עבודה יהיה בהתאם לשעות העובדה בפועל.

באשר לשעות כוננות מחלקו של ההסכם אשר הוגש ניתן ללמוד מסעיף 01.10 ג כי קיים הבדל בין שעות כוננות לאחר שעות עבודה באותו היום לבין שעות כוננות ביום בו לא בוצעה עבודה. מצאתי בהסכם כי התשלום לנתבע עבור שעת כוננות לאחר שעות עובדה הינו 35 ₪. ברי הוא כי הנתבע לא ישלם יותר מכך ואף מסוכם זה יפחית רווח קבלן ראשי.

5.הנני קובעת כי התעריפים להם טוענים הנתבעים לא הוכחו. אין מחלוקת כי שולמו לתובע 5,000 ₪ והנתבעים טוענים כי בכך פרעו את מלוא החוב. עריכת חישבו על פי התעריפים להם הם טוענים לא מניבה סכום עגול של 5,000 ₪.לפיכך, גם לשיטתם הם, אין אלו התעריפים.

6.בהעדר גרסה אחרת, הנני מקבלת את טענת התובע באשר לתעריפים עליהם סיכמו, למעט באשר לשעת המתנה לאחר יום עבודה, אשר בנוגע לכך הנני קובעת כי התעריף יהא 30 ₪.

לפיכך, התעריפים הינם כדלהלן-

133 ₪ בתוספת מע"מ לשעת עבודה.

66.5 ₪ לשעת כוננות.

30 ₪ לשעת כוננות לאחר שעות עבודה.