איברהים נ' אוחנה

פסק דין

הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק, שגרם הנתבע לתובע בתאונת דרכים שארעה ביום 14.12.08.

רקע עובדתי:

התובע הוא הבעלים של רכב מסוג יונדאי לנטרה מ.ר. 6762004 (להלן: "היונדאי").

הנתבע הוא הבעלים של רכב מסחרי מ.ר. 7526608 (להלן: "הרכב המסחרי").

ביום 14.12.08 התובע החנה את רכבו בחנייה מוסדרת, ליד מקום עבודתו באזור התעשייה בתלפיות, בירושלים.

אין חולק כי באותו יום הנתבע פגע בחלקו האחורי של היונדאי. היות והרכב היה בחנייה וללא נהג, הנתבע השאיר על שימשת הרכב פתק ובו הוא הודה באחריותו לקרות התאונה, ורשם את מספר הטלפון שלו. הנתבע לא ציין בפתק מה שמו או מה מספר הרכב הפוגע.

קצין בטחון שהיה בחניה רשם לפניו את פרטי הרכב הפוגע, והזעיק את הנתבע מיד לאחר התאונה.

לטענת התובע הוא ניסה להתקשר למספר הטלפון שהנתבע השאיר לו, אך לא הצליח להשיג את הנתבע.

התובע איתר את פרטי הנהג הפוגע על ידי פנייה למשטרה ולאחר מכן פנה לנתבע מספר פעמים,בכתב ובעל פה, אך הצדדים נחלקו בדבר גובה הנזק שנגרם לתובע. הנתבע לא כפר בחבותו אך טען כי הצעות המחיר שהציג לו התובע היו מופרזות, וזאת בשים לב לכך שהוא גרם לנזק קל בלבד לרכב.

משלא הגיעו הצדדים לעמק השווה הגיש התובע לבית המשפט לתביעות קטנות את התביעה שבפני. התובע צירף לתביעה דו"ח שמאי ולפיו עומד הנזק שנגרם לו על סך של 3,653 ₪. על פי דו"ח השמאי ייאלץ התובע להחליף את הפגוש האחורי של היונדאי ואת פס הקישוט. בנוסף דורש התובע פיצויי בגין שכ"ט שמאי בסך של 450 ₪ ופיצויי בגין עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪.

ביום 2.8.10 התקיים דיון בפני כב' השופט ריבלין. הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, ועל כן ניתן כנגדו פסק דין.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, לאחר שהתובע נקט כנגדו בהליכי הוצאה לפועל. בקשה זו הועברה לתגובת התובע, וביום 1.12.10 הורה כב' השופט ריבלין על ביטול פסק הדין.

דיון והכרעה:

המחלוקת היחידה העומדת להכרעתי הינה בדבר גובה הנזק שגרם הנתבע לתובע.

הנתבע טוען כי הצעות המחיר שהציג לו התובע היו גבוהות מדי, ועל כן לא הסכים לשלם לתובע דבר. הנתבע הוסיף וטען כי יש בידו צילומים של היונדאי, מיד לאחר קרות התאונה, ומצילומים אלו עולה כי הנזק שגרם הינו קטן ביותר. כן טען כי הקליט את שיחתו עם התובע, וכי הקלטות אלו תומכות בגרסתו, לפיה התובע ניסה להוציא ממנו כספים שלא כדין.

חרף הארכות מועד שניתנו לנתבע, הנתבע לא הציג את הצילומים או ההקלטות הללו.

מנגד, התובע הבהיר כי לאחר שפנה לנתבע מספר פעמים והנתבע סירב לפצות אותו, פנה לשמאי רכב ושילם עבור חוות דעתו. חוות הדעת נערכה ביום 9.2.09, בחלוף כחודשיים ממועד קרות התאונה.

הנתבע טוען כי בשל חלוף הזמן נותק הקשר הסיבתי בין התאונה, לבין הנזק שמצא השמאי. אין בידי לקבל טענה זו, שכן מטענות הצדדים עולה בבירור כי המשא ומתן בדבר פיצויי התובע ערך זמן מה, ונראה כי התובע האמין במהלך המשא ומתן שהנתבע ישא בנזקיו, והוא לא ידרש לשאת בעלות של חוות דעת שמאי. על כן במקרה זה זמן המתנה של חודשיים, בטרם פנייה לשמאי הרכב, הוא זמן סביר.

מעיון בתצלומים שצורפו לדו"ח השמאי, עולה כי בפגוש יש מכה אחת בלבד, אשר מתאימה לפגיעה של רכב גבוה, כרכבו של הנתבע. מכאן שגם הצילומים שצירף התובע תומכים בגירסתו לפיה הנזק כולו נגרם בתאונה אחת, היא התאונה נשוא התביעה.