איברהים ואח' נ' ג'בר ואח'

פסק דין

ביום 12/06/09 נהג התובע 1 ברכבו בכביש הראשי של הכפר אבו גוש מכיוון ירושלים לכיוון מעלה החמישה. באותה עת יצא הנתבע 1 בנסיעה אחורנית מחניה פרטית המצויה בימין הדרך. לטענת התובעים הנתבע 1 לא שם לב לרכבם וכך אירעה התאונה נשוא דיוננו, שבה נפגע רכב התובעים בפינה הימנית קדמית ואילו רכב הנתבע נפגע בפינה הימנית אחורית. הנתבעת 2 (להלן – "חברת הביטוח"), ביטחה את רכבו של הנתבע 1 ועל כן הוגשה התביעה גם נגדה.

הנתבע 1 מסר לחברת הביטוח שתי גרסאות שונות וסותרות לגבי האירוע. בתחילה מסר הנתבע 1 כי התאונה אירעה לאחר שהוא יצא לגמרי מהחניה והתיישר בכביש הראשי כדי לנסוע קדימה (נספח א' לבקשה לביטול פסק דין). מאוחר יותר מסר הנתבע 1 גרסה שנייה לפיה" "נסעתי לאחור בכביש ראשי ורכב שהגיע מכיוון ירושלים לאבו גוש, שנתיב נסיעתו ישר, וכך פגענו אחד בשני" (נספח ב' לבקשה). בעקבות מסירת הגרסאות השונות והעדר שיתוף פעולה שללה הנתבעת 2 את הכיסוי הביטוחי מן הנתבע 1.

להלן אדון בשאלת הרשלנות, האשם התורם והכיסוי הביטוחי.

מבין שתי הגרסאות שמסר הנתבע 1 הגרסה השנייה היא הנכונה, ועל כך יעיד מיקום הפגיעות בשני הרכבים. אם הגרסה הראשונה הייתה נכונה אזי ניתן היה לצפות שהפגיעה בשני כלי הרכב תהיה חזית – אחור. העובדה שהפגיעה היא בפינותיהם של שני כלי הרכב מלמדת שהנתבע 1 טרם הספיק להתיישר בכביש הראשי בטרם אירעה התאונה. יתר על כן, בתמונות הנזק ניתן להבחין בכך שהפגיעה ברכב התובעים הינה מהצד, שכן פינתו הימנית של הפגוש הקדמי לא ניזוקה. מכאן אני למד שכאשר יצא הנתבע 1 מן החניה כבר היה רכב התובעים מאוד קרוב אליו.

בתמונה ת/9 ניתן לראות כי ביציאה מן החניה ניצב ג'יפ בצבע חום-כתום אשר הסתיר את שדה הראיה של הנתבע 1. הנתבע 1 יצא מחניה בנסיעה אחורנית כאשר שדה הראיה שלו מוגבל ומכאן רשלנותו. אינני רואה שום מקום להטלת אשם תורם לפתחו של התובע 1 מפני שהוא נסע בכביש הראשי וכלל לא היה יכול לראות שהנתבע 1 מתכוון לצאת מהחניה.

אשר לכיסוי הביטוחי;

חברת הביטוח טוענת כי יש לשלול את הכיסוי הביטוחי מחמת מרמה כמשמעה בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. טענה זו איננה משכנעת. בפסק דין נסרה נפסק כי "כוונת המרמה" שמהווה את היסוד המרכזי בסעיף 25 כוללת שלושה יסודות; האחד – מסירת עובדות בלתי נכונות. השני – מודעות של המבוטח לכך שהעובדות שמסר אינן נכונות. והשלישי – כוונה להוציא כספים על יסוד העובדות הבלתי נכונות (ראו – רע"א 230/98 הפניקס נ' נסרה – פורסם באתר נבו; ע"א (מחוזי י-ם) 9602/06 הפניקס נ' סימה מלכה – פורסם באתר נבו). במקרה דנא לא הייתה כוונה מצד המבוטח להוציא כספים מחברת הביטוח באמצעות הגרסה השקרית, שכן בכל מקרה הוא היה זכאי לכיסוי ביטוחי לפי כל אחת משתי הגרסאות. מעבר לכך, דווקא הגרסה הראשונה, השקרית, שמסר הנתבע 1 היא הגרסה הנוחה יותר לחברת הביטוח כך שהגרסה השקרית יכלה דווקא להקטין את חבותה.

חברת הביטוח טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי מפני שהנתבע 1 לא שיתף עימה פעולה בבירור החבות. גם טענה זו איננה משכנעת. הנתבע 1 מסר את גרסאותיו לאירוע והוא אפילו התייצב במשרד עורכי הדין של חברת הביטוח כדי למסור את גרסתו. מעדויות הצדדים עולה כי הישיבה במשרד עורכי הדין לא עלתה יפה, כנראה על רקע העובדה שב"כ חברת הביטוח עימת את הנתבע 1 עם גרסתו השקרית, ברם אין בכך ולא כלום. משעה שהתייצב המבוטח ומסר גרסתו הרי שבכך מילא את חובתו כלפי חברת הביטוח. להשלמת התמונה אציין כי הנתבע 1 מסר מיוזמתו את הגרסה השנייה.

אשר לנזק; לתובעים נגרמו נזקים ישירים בסך של 25,322 ₪ (אובדן גמור של הרכב), ובסך של 1,762 ₪ בגין שכ"ט השמאי. חברת הביטוח טוענת כי שכ"ט השמאי מופרז, ברם טענה זו איננה מקובלת עלי. אכן, השכר גבוה ממה שגובים השמאים מחברות הביטוח, ברם אך טבעי הוא שכאשר מתבקשת שומה פרטית גובה השמאי סכום גבוה יותר.

התובעים דורשים פיצוי בסך של 3,000 ₪ עקב הוצאת נסיעה ביטול זמן ועגמת נפש. מאחר ולא הוכחו הוצאות או עגמת נפש יוצאת דופן אפסוק בראש נזק זה סך של 500 ₪ בלבד.

אשר להוצאות; מאחר והנתבע 1 מסר שתי גרסאות סותרות אשר גרמו לחברת הביטוח להגיש כתב הגנה אזי הוא יישא בהוצאות התובעים וחברת הביטוח כאחד.

אשר על כן, חברת הביטוח תשלם לתובעים סך של 27,084 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, חברת הביטוח תשלם לתובעים סך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

הנתבע 1 ישיב לתובעים את האגרה ששילמו וכן ישלם להם שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. הנתבע 1 ישלם גם לחברת הביטוח שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, יח' חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: