איבראהים נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול הודעת איסור השימוש מנהלי שהוטלה על רכב מ.ר 97-371-57 השייך לאביו של המבקש על ידי קצין משטרה לתקופה של 30 ימים מתוקף סמכותו לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א–1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

הטענה העובדתית היא, כי ביום 06.06.14 בסמוך לשעה 11:10 נתפס המבקש, שהינו נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים, נוהג ברכב כאשר הוא מסיע למעלה משני נוסעים ללא מלווה בניגוד לתקנה 12א2 לפקודת התעבורה.

המבקש עותר לביטול הודעת איסור השימוש. לטענתו, הוא הסיע את משפחתו ברכב על מנת להעבירם אחרי המחסום שם המתין רכב אחר שאמור היה לאסוף אותם. עוד טוען המבקש, כי אביו נכה וזקוק לרכב לצורך ניידותו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מדובר בנהג חדש שהוציא רישיון נהיגה בינואר 2013 ועל אף האיסור החל עליו, הוא הסיע ברכבו נוסעים במספר העולה על המותר, ללא מלווה. עוד טוענת המשיבה כי השימוע נערך כדין ואין מקום להתערב בו.

דיון

סעיף 57א(א)(2) קובע כי לקצין משטרה הסמכות להורות על איסור שימוש מנהלי ברכב אם היה לו יסוד להניח כי נהג עבר עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת השביעית לפקודת התעבורה, כאמור להלן:

"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב".

העבירה המיוחסת למבקש הינה בניגוד לסעיף 12א2 לפקודת התעבורה אשר קובע כדלקמן:

"נהג חדש שטרם מלאו לו 21 שנים וחלפה לגביו התקופה שבה חלה עליו חובת הליווי האמורה בסעיף 12א1, לא יסיע ברכב מנועי יותר משני נוסעים עד שימלאו לו 21 שנים, אלא אם כן יושב, במושב שלצדו, מלווה".

אין ספק כי העבירה הנ"ל נמנית על חלק א' לתוספת השביעית כמפורט בתקנה 57א(א)(2), כך למעשה קיימת סמכות על פי דין להורות על איסור השימוש ברכב. יתרה מזאת, לאחר שעיינתי בתיק המאשימה הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש ביצע את העבירה המיוחסות לו וגרם לסיכון.

מעיון בנסיבות המקרה כפי שנרשמו בהזמנה לדין עולה כי המבקש בהיותו נהג חדש הסיע ברכב 7 נוסעים ובמושב הקדמי שלצידו לא ישב מלווה.

בהתאם לסעיף 57ב' (ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי לא התקיים אחד מהתאים הנ"ל ועל כן דין הבקשה להידחות.

אומנם הרכב שייך לאביו של במבקש אולם, לא נטען כי הרכב נלקח ממנו ללא ידיעתו ובלי הסכמתו. כמו כן, לא שוכנעתי כי בעל הרכב, שהינו אביו של המבקש, עשה כל שביכולתו כדי למנוע את ביצוע העבירה.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי ישנן נסיבות אשר מצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש ברכב או קיצור התקופה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על איסור השימוש ברכב.

בנסיבות העניין, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.