איבושיץ נ' דבורה

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה השבת שכר טרחת עו"ד שנתן התובע לנתבע, שכן לטענת התובע לא הוגשה הבקשה בגינה שולם שכר הטרחה.

התובע פנה לנתבע לצורך קבלת ייעוץ וייצוג משפטי. המדובר היה בתיק הדן בנזקי גוף ואשר היה בטיפולם של שני עורכי דין קודמים לנתבע.

ביום 11.11.2011 חתם התובע על "הזמנת שירות משפטי – התחייבות לתשלום שכ"ט" (להלן: "הסכם שכ"ט"), ולפיו בגין הטיפול בתיק ישלם התובע לנתבע מקדמה בסך 17,500 ₪ בצירוף מע"מ, ובנוסף 15% מכל סכום שיקבל התובע בעקבות ניהול התיק. אין מחלוקת בין הצדדים כי המקדמה שולמה. ביום 13.1.2012 חתם התובע על "הזמנת שירות משפטי – התחייבות לתשלום שכ"ט" (להלן: "הסכם שכ"ט השני") בהתייחס לבר"ע שביקש להגיש במסגרת ניהול התיק שמסר לטיפולו של הנתבע. התחייבות זו צורפה כנספח השלישי לכתב התביעה.

בהתאם להסכם שכר הטרחה השני התחייב התובע לשלם לנתבע סך של 15,660 ₪, וכן סך של 400 ₪ עבור כל שעת עבודה נוספת לאחר הגשת הבר"ע לביהמ"ש. אין מחלוקת כי התמורה כאמור בסעיף 1.א להסכם שטר הטרחה השני, דהיינו סך של 15,660 ₪ שולם לנתבע ע"י התובע.

בפועל, וגם על כך אין מחלוקת במחצית השנייה של חודש אפריל 2012 הופסקו יחסי עו"ד – לקוח בין התובע לנתבע. כמו כן אין מחלוקת כי הבר"ע נשוא הסכם שכר הטרחה השני לא הוגשה.

בתביעה שבפניי מבקש התובע את השבת הסכום של 15,660 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולמו על ידו לנתבע ועד להשבתם בפועל, וזאת מאחר והבר"ע שעבור הגשתה שולם הסכום הנ"ל לא הוגשה בסופו של דבר ע"י הנתבע. בנוסף מבקש התובע החזר הוצאות הכולל ייעוץ משפטי בסך של 4,068 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו התייחס הן לעניין הבר"ע והן למכלול הייצוג בתיק העיקרי. לטענתו למרות שהבר"ע לא הוגשה, הוא השקיע עבודה רבה בהכנתה ואף הוגשה על ידו טיוטה להגשה (מוצג ת/1 שהוחלף בנספח לבקשה שהוגשה על ידי הנתבע עובר לדיון). כך שבשלב שבקש התובע את החזר שכ"ט כבר ביצע הנתבע את העבודה בגינה קיבל את התשלום. לחלופין, לטענת הנתבע גם אם יגיע בית המשפט למסקנה שהתובע זכאי להחזר כלשהוא, הרי שיש לקזז סכום זה מהשכר הראוי הנוסף לו הוא זכאי בגין הטיפול הכללי בתיק שהיה מעל ומעבר לזמן המקובל. בנסיבות אלו לא רק שהתובע אינו זכאי להחזר כלשהוא, הוא אף נותר חייב כספים לתובע בגין שכר טרחה ראוי שלא שולם.

הנתבע ביקש להגיש כתב תביעה שכנגד וביום 12.5.2013 קבעתי כי "לאור מועד הדיון כמבוקש", כאשר בכוונתי היה שלאור העובדה שהדיון קבוע ליותר מחודשיים ממועד הגשת הבקשה, הרי שהתובע יוכל להספיק להגיש כתב הגנה בהתאם לתקנות, שכן הבקשה הייתה להארכת מועד ב-14 ימים בלבד. התביעה שכנגד לא הוגשה אלא הוגשה תביעה חדשה אותה הגיש הנתבע כנגד התובע בתיק תביעות קטנות 19040-07-13 ביום 9.7.13 (להלן: "התיק השני").

ביום 17.7.2013 הגיש הנתבע בתיק זה, שהינו התובע בתיק השני בקשה לאחד את הדיון בשתי התובענות. הבקשה הועברה לסגן הנשיאה כב' השופט יחזקאל הראל אשר לו נתונה הסמכות לדון בבקשה. כבוד סגן הנשיאה קבע בהחלטתו כי בהעדר הסכמה לאיחוד הדיונים בפניי מי מהשופטים, יתקיים הדיון בכל תיק במועדו.

מועד הדיון שבפניי היה קבוע לפני שהגיע המועד להגשת כתב ההגנה ע"י הנתבע בתביעה השנייה שהוגשה ע"י התובע בתיק שבפניי. בדיון שהתקיים בפניי ביקש התובע בתיק שבפניי לקיים את הדיון בתביעה שהוגשה על ידו במועד שנקבע באופן נפרד, למרות שחזרתי והצעתי לו את המוצע בהחלטת סגן הנשיאה. מאחר ולא הייתה הסכמה התנהל הדיון במועדו.

כמו כן אבקש להתייחס בשלב זה לנאמר בבקשה שהוגשה ע"י הנתבע בעניין המוצגים שביקש להציג בעת הדיון שהתקיים בפניי. הנתבע ביקש להציג מוצגים אשר יהוו כראיות לגבי טענת "השכר הראוי" אותו הוא דורש. המדובר היה בקלסר בו היו מסמכים רבים. מסמכים אלו לא הוצגו לתובע לפני הדיון ולמעשה עניינם היה בעיקר ראיות לעבודה שנעשתה ע"י הנתבע להוכחת דרישתו לשכר ראוי נוסף על המקדמה שקיבל בהתאם להסכם שכר הטרחה הראשון. מאחר ולתובע לא הייתה אפשרות לראות את המסמכים לפני הדיון ומדובר היה בקובץ גדול של מסמכים, לא התרתי את הגשתם, אלא ביקשתי מהנתבע שיאתר את טיוטת הבר"ע שהכין, שכן זה היה עיקרו של כתב התביעה בתיק שבפניי. אף אפשרתי לנתבע, לאחר שלא איתר את טיוטת הבר"ע בדיון עצמו להמציאה לביהמ"ש לאחר הדיון. לאחר שהצדדים הגישו טיעוניהם הנוספים בכתב ניתן פסק דין זה.

הליך הגשת המסמך והתגובה עליו רק חיזק בי את הנימוקים להחלטתי שלא לאפשר במועד הדיון לנתבע להציג את כל המסמכים שביקש להציג ואשר היו בקלסר אותו הביא לדיון, ואשר לא הוגשו מבעוד מועד במסגרת כתב ההגנה , למרות שמדובר במסמכים שכבר היו בידי הנתבע ולא במסמכים שהתקבלו אצלו לאחר הגשת כתב ההגנה.

מדובר בתביעה קטנה שכל החומר אמור להיות בפניי הצדדים במועד הדיון. המחוקק אמנם נתן לביהמ"ש הדן בתביעות קטנות שיקול דעת רחב בנושא פרוצדורה ,אבל במהות שיקול הדעת יש לשמור בראש ובראשונה על האופי של התביעה כתביעה קטנה. בהתאם לשיקולים אלו התרתי לנתבע להגיש את מסמך טיוטת הבר"ע ,אך לא התרתי להגיש את כל קלסר המסמכים אתו הגיע לדיון.

לסיכום, ממכלול כתבי בית הדין ועדויות הצדדים עולה כי יחסי עו"ד – לקוח שבין התובע לנתבע הסתיימו, אך נותרו ביניהם מחלוקות כספיות. בגין מחלוקות אלו הוגשו שתי תביעות קטנות. עיקרה של התביעה שבפניי שהוגשה ע"י התובע – הלקוח הינה השבת שכר הטרחה ששילם בגין הגשת בר"ע שלא הוגשה בסופו של דבר. עיקרה של התביעה השנייה שהוגשה ע"י עורך הדין הינה בגין שכר ראוי נוסף על המקדמה שקבל בעקבות הסכם שכר הטרחה הראשון, לטענתו בגין הטיפול המשפטי בכללותו שנתן לתובע בתיק שבפניי.

בנסיבות שנוצרו בהן לא אוחדו התיקים, הרי שבתיק שבפניי אדון באופן ספציפי בהשבת שכר הטרחה בגין הבר"ע שלא הוגשה , ואילו בעניין השכר הראוי, אשר מוזכר בכתב ההגנה כטענת קיזוז יתנהל הדיון בתיק השני.

תמצית טיעוני הצדדים בהתייחס להשבת שכר הטרחה בגין הבר"ע:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע הוא פנה לנתבע לקבל ייעוץ וייצוג משפטי במסגרת תיק שניהל בבימ"ש המחוזי בפ"ת. הוא שילם לו את המקדמה שנדרש והנתבע החל במתן הייצוג. לאור החלטה שנתקבלה בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה בתיק שנוהל בביהמ"ש המחוזי ביקש התובע להגיש בר"ע על אותה החלטה. לצורך כך נחתם הסכם שכר הטרחה השני והסכום המפורט בו בסעיף 1א שולם במלואו. בפועל הבר"ע לא הוגשה ולטענת התובע הסיבה לכך הייתה שהנתבע המליץ לו שלא להגישה ולשמור את טענותיו לערעור שיוגש במידת הצורך על פסק הדין הסופי.

כמו כן, לטענת התובע סירב הנתבע להשיב לו את שכר הטרחה ששולם בגין הבר"ע בטענה שזה ייזקף לזכותו במסגרת המשך ההליכים שינהל הנתבע עבורו. אין מחלוקת כי הנתבע הפסיק לייצג את התובע זמן קצר לאחר מכן ולכן דורש התובע את השבת הכספים ששולמו בגין הבר"ע אשר לא הוגשה, שכן לא הייתה כל הצדקה למתן כספים אלו לנתבע כשכר טרחה.