איבגי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

ב"כ המבקש העלתה טענה מקדמית, ולפיה המבקש שנתפס לכאורה נוהג בשכרות (בעקבות סירוב להיבדק בדיקה לגילוי אלכוהול), ביום 22.10.10, לא קיבל לידיו כל הזמנה לשימוע כדין.

אין ספק והצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 16.12.10, בהעדר המבקש, החליט קצין משטרה בדרגת רפ"ק על השבתה מנהלית של רכב המבקש למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה בשכרות (לכאורה) אותה ביצע המבקש כאמור ביום 22.10.10.

לטענת המבקש רק בעקבות אי חידוש רישיון רכבו על ידי משרד הרישוי, נודע למבקש על השבתת רכבו כאמור מעל, ובעצת ב"כ השבית רכבו כנדרש רק ביום 17.02.11. המבקש טוען, כי העילה להשבתת הרכב הינה מסוכנות הנובעת לכאורה מהמשך נהיגתו של המבקש ו/או השימוש ברכב, ברם, בחלוף תקופה כה ארוכה מיום העבירה (22.10.10), נס ליחה של החלטת ההשבתה ואין מקום לאוכפה כעת.

ההחלטה בטענה זו הינה חשובה, שכן באם תתקבל טענה זו ויתכן ויש בה על מנת להורות על ביטול השבתת הרכב באופן מידי ללא דיון לגופה של העבירה.

אין ספק שהליך מנהלי של השבתת רכב הנו הליך חריג בחוק הישראלי שבו מגבילים זכויות בסיסיות של אזרח בטרם הורשע בדין וטרם נקבעה אשמתו של הנהג. מדובר בהליך חריג שמבוצע אך ורק בשל החומרה והסכנה שמיחס המחוקק לסדרה של עבירות תעבורה לגביהן הסכנה הנשקפת ממבצע העבירה לכאורה מצדיקה השבתת רכב (שהנו קניינו של בעליו) ששימש לביצוע העבירה. וכל זאת טרם נקבעה אשמתו על ידי בית המשפט.

המחוקק קבע בפקודת התעבורה הליכים ברורים ומפורשים הנדרשים לשם ביצוע השבתת הרכב וראה סעיף 57 א וסעיף-47, לפקודת התעבורה.

ע"פ סעיפים אלו נדרש השוטר באם לא נטל את רישיון רכבו של הנהג, למסור לו זימון להופיע בתוך שלושה ימים בפני קצין משטרה לצורך החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב.

החוק קובע כי בזימון האמור, יובהר כי באם לא יופיע הנהג בפני קצין המשטרה במועד שזומן אליו, רשאי קצין המשטרה להשבית רכבו גם בהעדרו ומאותו מועד יראו את הנהג כמי שהודיעו לו על השבתה זו, והנוהג ברכב או המרשה לאחר לנהוג ברכב יעבור עבירה של נהיגה ברכב או מתן היתר לאחר לנהוג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש.

כמו כן יש לציין בטופס הזימון, מקום ומספר טלפון שבו יתאפשר לנהג לקבל תוכן החלטתו של קצין משטרה.

מעיון בחומר החקירה עולה כי דבר מדרישות החוק לא בוצע בפועל.

על פי מזכר, במועד העבירה המיוחסת למבקש, לא היה בידיו רישיון רכב, כמו כן מצויה בחומר החקירה הזמנה לנאשם לסור למשטרה, אף היא מתאריך העבירה 22.10.10, שבו התבקש לסור לתחנת משטרת בית דגן ביום 24.10.10 בשעה 9.00, בעניין נהיגה בשכרות ולהביא עימו מסמכים אישים ורישיון רכב – אך הזמנה זו אינה עומדת באף אחת מדרישות החוק כאמור מעל.

יתרה מכך, המבקש מכחיש קבלת טופס זה, אין כל אישור או חתימה כי קיבל טופס זה, אין ספק שהמבקש לא התייצב לשימוע שבו הושבת רכבו בהעדרו ומעבר לכך גם עצם ההודעה על השבתת הרכב שנשלחה ע"י המשיבה למבקש בדואר רשום, נדמה כי כלל לא הגיע אליו וזאת ע"פ אישור ממוחשב של רשות הדואר, שהוצג ע"י ב"כ המבקש.

במצב עובדתי, כעולה מחומר הראיות שהוצג בפני, כאשר האדם הסביר שלא הוסבר לו דבר לעניין הזימון, לא מבין מדוע עליו לסור למשטרה, לא ברורה לו מהות ההזמנה, לא ברורות הסנקציות שיוטלו עליו באם לא יתייצב וכאשר נדמה כי כלל לא הוזמן לשימוע ולא ידע על דבר קיומו, אכן לא מתייצב לשימוע, לא קמה ע"פ החוק לקצין המשטרה כל סמכות להשבית את הרכב.

בית המשפט יציין כי הנו מודע לקיומה של דוקטרינת הבטלות היחסית, (או בשמע המדויק יותר הלכת החוקיות היחסית, כפי שקבע כבוד השופט זמיר ברע"פ 4398/99, בעניינה של ענית הראל). על פי הלכה זו על בית המשפט לבחון את מהות הפגם, חומרת ההפרה, מהו הנזק שנגרם לאדם שלכאורה נפגע מאותה הפרה, מה הנזק שעלול להיגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה, ומה הסיכוי לתקן את המעוות אם בכלל.

הווה אומר יש לבחון את נפקות הפגם בהחלטה המנהלית, בכל מקרה ומקרה ולא די בהפרה כדי לבטל את צו המנהלי והעניין מסור לשיקול דעת בית המשפט בכל מקרה.

אשר על כן לאחר שיקול טענות הצדדים, בית המשפט סבור כי במצב עניינים כפי שתואר מעל, שבו המבקש השבית רכבו מיוזמתו כ- 5 חודשים, לאחר מועד העבירה לכאורה, ו-3 חודשים לאחר מועד השימוע שנערך שלא כדין, במצב בו לא עמדה המשיבה כלל בחובה המוטלת עליה – יש מקום להורות, על ביטול השבתת הרכב.

יתרה מכך, סמכות זו מוקנית לבית המשפט גם ע"פ סעיף 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת...".