איאד נ' אקאדמית באריס סיזיאם ליופי

החלטה

1.על פי כתב התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת באמצעותו של מר עזאם שוויקי, שכרה הנתבעת נכס מקרקעין שבבעלותו והנמצא בבית חנינה.

עם תום תקופת השכירות לא פינתה הנתבעת את הנכס חרף דרישות רבות שהופנו אליה ואף אינה משלמת דמי שכירות.

בכתב התביעה נדרשים הנתבעת ומר שוויקי לשלם את הסך של 60,000 ₪ בגין אי פינוי הנכס וכן סך של 20,000 ₪ בגין תיקון נזקים שנגרמו לנכס.

2. ביום 11.5.10 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהתאם לכתב התביעה וזאת לאחר שלא הוגש כתב הגנה במועד.

3. ביום 7.9.10 עתרה הנתבעת לביטול פסק הדין. הבקשה נתמכת בתצהירו של עו"ד טנוס, המשמש כב"כ. בתצהירו טוען עו"ד טנוס כי סיכם עם ב"כ התובע כי הם יעשו מאמץ לסיים את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט והוא אף העביר לעיונו של ב"כ התובע טיוטת הסכם פשרה.

חרף פעולה זו לא שב אליו ב"כ התובע למרות הבטחותיו ותחת זו הובא לידיעתו כי התובע נטל פסק דין שאף העתק ממנו לא טרח להמציא לו.

4. ב"כ התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, כתב התביעה הומצא כדין לידי מר שוויקי וזאת עוד ביום 4.2.10.

כמו כן, הומצא כדין פסק הדין.

לשיטתו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כ-7 חודשים מיום הגשת התביעה ובנסיבות אלה היה על הנתבעת להצטייד בהארכת מועד במסגרת בקשה שהיתה אמורה להיות מוגשת. בהעדר החלטה שיפוטית לעניין הארכת המועד אין מקום לדון בבקשה.

ב"כ התובע מכחיש באופן נחרץ את גרסתו של עו"ד טנוס כי סוכם עמו על סיום התיק מחוץ לכותלי בית המשפט.

לעניין הסכם הפשרה שהומצא לו, נטען כי ההסכם לא נחתם על ידי התובע והוא אף לא נכח בפגישה שבה נערך הסכם הפשרה, שכן התובע הוא ורק הוא הינו בעל הנכס ובידיו הכוח להחליט האם להסכים להצעת הפשרה.

בנוסף, נטען כי הנתבעת ו/או מי מטעמה לא טרחו לשלם דמי שכירות ובכך גרמו לתובע נזקים רבים.

5. לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין מטעם הנתבעת להידחות.

מהחומר שבתיק עולה כי אין מחלוקת כי כתב התביעה הומצא לנתבעת כדין. כמו כן, אין מחלוקת כי לא הוגשה כל הודעה מטעם מי מבעלי הדין על קיום משא ומתן ביניהם לסיום הסכסוך ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט.

בנסיבות אלה ולאחר שלא הוגש כתב הגנה, היה זכאי התובע ליטול פסק דין בהעדר הגנה.

למעלה מן הצורך יוער כי אף עו"ד טנוס לא ייצג את הנתבעת באופן רשמי עד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וזאת כנראה עקב חילוקי דעות באשר לגובה שכ"ט עו"ד.

6. אף הנימוק כי הצדדים הגיעו לידי הסדר פשרה אין בו ממש. לא רק שהתובע אינו חתום עליו ולפיכך אין בו כדי לחייבו, אלא שאף בקשה של הנתבעת לאישור ההסכם בהתאם להוראות חוק הבוררות נדחתה בהחלטת כב' השופט גרינברגר בבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע כי התובע אינו חתום על הסכם הבוררות ו/או הפשרה וכי הסכם זה איננו פסק בוררות בלשון החוק.

7.בנסיבות המתוארות לעיל אין ספק כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר בלא שנתבקשה הארכת מועד ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

8. למעלה מן הצורך יש להבהיר כי אף אם היה מקום לבטל את פסק הדין מכוח שיקול בית המשפט לא היה מקום להורות כך, שכן הנתבעת לא הביאה כל גירסת הגנה כנגד התביעה ובאין גירסה כזו אין מה לשקול בעת ההכרעה בבקשה.