אי־מניעת שהות חשוד בפלילים עם ילדיו בשל חשש תאורטי לפגיעה בידי עבריינים

לפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתי כי עיכוב ביצוע החלטתו של בית הדין קמא שבעניינה הוגשה בקשת רשות ערעור יישקל לאחר קבלת תגובתה של המשיבה שעליה הוריתי.

א.         הבקשה לעיון מחדש אינה מעלה עילה מהעילות המנויות בתקנה קכט לתקנות הדיון והמהוות את הבסיס לאפשרות לבקש מבית הדין לעיין מחדש בהחלטה שנתן כבר ולשנותה.

ב.         החששות שמעלה המבקש אינם נתמכים בדבר מלבד בתיאוריה שלו עצמו. היותה של המשיבה חשודה בפלילים אינה מספקת כדי להניח שיש חשש שגורמים עברייניים ינסו לפגוע בה ואגב כך בילדים, לא מעט חשודים ואף מורשעים בפלילים חיים בקרב האוכלוסייה הנורמטיבית, ואף שיש לצערנו מקרי פגיעה ממין זה שהמבקש טוען לו אין הללו שכיחים עד כדי דרישה בלתי־מידתית למניעת שהותו של כל אדם כזה עם ילדיו.

ג.          נעיר כי המבקש שכח כנראה את שכתב בעצמו בבקשת רשות הערעור עיכוב הביצוע עת הלין המבקש על החלטת בית דין קמא בזו הלשון:

בעוד שבקשת המבקש [...] התבקשה וניתנה במעמד צד אחד לאור היותה של המשיבה במעצר [...] בקשת המשיבה [...] לא התבקשה במעמד צד אחד, וממילא בהתאם לכללים הקבועים בתקנות בתי הדין הרי שביטול / עיכוב ההחלטה מיום 5.8.21 לא היה אמור להינתן ללא מתן זכות תגובה למבקש, וכלל אף ללא קיום דיון במעמד שני הצדדים [...]

ד.         נוכח כל האמור מן הראוי היה לדחות את בקשתו של המבקש תוך חיובו בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בגין הטרחת בית הדין בבקשת סרק שאינה מעלה כל עילה. לפנים משורת הדין לא יושתו הוצאות הפעם, אך הטרחת בית הדין שנית בבקשות סרק עשויה להביאנו לחייב הוצאות אף בגין הפעם הזו.

ניתן ביום ט"ו באלול התשפ"א (23.8.2021).

הרב שלמה שפירא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: