אי השתתפותה של המדינה בתאונה מעורבת בה נפגע שוטר

האם נושאת המדינה בנטל הפיצוי בתאונה מעורבת, כהגדרתה בסע' 3 (ב)  לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן- חוק הפלת"ד), כאשר הנפגע הוא שוטר אשר נפגע תוך כדי שירותו בתפקיד?  

הנדרש לנדון

1. התובעת (להלן – המדינה) הגישה תביעת שיפוי כנגד הנתבעים, בגין תשלומים אותם היא משלמת למר א. א. (להלן – הנפגע) בשל נזקי גוף אשר נגרמו לו בתאונה ביום 1.4.07, כתוצאה מפגיעת מונית בה נהג הנתבע 2 (להלן – הנתבע). התאונה אירעה במהלך ובמסגרת מילוי תפקידו של הנפגע כשוטר מתנדב במשטרת ישראל.

הנתבעת 1 (להלן – חברת הביטוח) הייתה מבטחת המונית במועד הנזכר.

2. הצדדים חלוקים בשאלה האם בנסיבות התאונה חלה הוראת סע' 3 (ב)  לחוק הפלת"ד, ובמילים אחרות – האם המדינה, כבעלת רכב המעורב בתאונה בה נפגע שוטר, צריכה לשאת במחצית מנזקיו בגינה ?

במסגרת ההליך הנדון הגיעו הצדדים להסכמות כדלקמן -

הוסכם על הצדדים כי התאונה היא תאונה מעורבת כהגדרתה בסע' 3 (ב) לחוק הפלת"ד (ראו סע' 2 לסיכומי הנתבעים) ואולם הצדדים חלוקים בשאלה האם הוראות הסעיף חלות על המדינה.

הוסכם כי שיעור נכותו העדכני של הנפגע כפי שנקבע ע"י קצין התגמולים יעמוד על 69% ושיעור נזקו של יעמוד על 2 מליון ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כפי שיקבע ע"י בית המשפט. 

ככל שיקבע ע"י בית המשפט כי סעיף 3 (ב) לחוק הפלת"ד אינו חל בנסיבות הנדון ישלמו הנתבעים לתובעת באמצעות הנתבעת סך של 2 מליון ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כפי שיקבע ע"י בית המשפט. 

ככל שיקבע כי הוראות הסעיף חלות על התאונה ישלמו הנתבעים לתובעת באמצעות הנתבעת סך של מליון ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד כפי שיקבע ע"י בית המשפט. 

נבחן, אפוא, את טענות הצדדים, כאשר ראשית דבר נביא ביתר פירוט את מסכת העובדות הנדרשת לנו לצורך בירורה של נקודת המחלוקת.

רקע עובדתי

3. מכתב אישום שהוגש כנגד הנתבע בבית המשפט לתעבורה בחיפה (ת"פ 31047/07) עולה כי ביום 1.4.07 בשעה 1:55 או בסמוך לכך נהג הנתבע במונית בסמוך לצומת וולקן בחיפה, באותה עת נחסם חלק מנתיבי התנועה ע"י משטרת ישראל בשל תאונה שאירעה במקום קודם לכן.  הנפגע היה חלק מצוות השוטרים שפעל במקום לצורך הכוונת התנועה.  הנתבע הבחין באיחור בניידת ובשוטרים אשר הבהבו לו עם פנס לעבור לנתיב הימני, בלם באיחור, סטה ימינה והתנגש בעוצמה בניידת המשטרה שהועפה ממקומה, עלה על המדרכה ופגע בנתבע (להלן – התאונה).

ביום 15.6.09 הודיע הנתבע, הנאשם, כי הוא מודה בעובדות כתב האישום ובהתאם לכך הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

4. בעקבות התאונה הגיש הנפגע "תביעה להכרת זכות" לקצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 (נ"מ) (להלן- חוק התגמולים) ותביעתו הוכרה.

כאמור, הצדדים הסכימו כי נכותו של הנפגע עומדת על 69% וכי נזקו כתוצאה מהתאונה עומד על שני מליון ₪.

לטענת המדינה היא זכאית לשיפוי מהנתבעים בגין התשלומים ששילמה ותשלם לנתבע וזאת בהתאם להוראת סע' 36 (א) (2) לחוק התגמולים ו/או החוק לתיקון דיני הנזיקים האזרחיים (הטבת נזקי גוף) התשכ"ד – 1964 ו/או חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט – 1979 ו/או סע' 22 ו – 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.

5. הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התאונה נשוא התביעה הינה "תאונה מעורבת" כמשמעותה בסע' 3 ב' לחוק הפלת"ד שהוראתו –