אי הכרה בתניית שימור בעלות

מבוא

1. לפניי בקשה למתן הוראות, בגדרה מתבקש בית המשפט להורות לכונסי הנכסים להשיב לידי המבקשת סחורה השייכת לה, אשר נמצאת במחסני החברה שבכינוס, ולחלופין, להעביר לידי המבקשת את תמורתה של הסחורה, ככל שזו נמכרה בינתיים.

    

2. המבקשת היא חברה פרטית העוסקת בייצור ומכירה של מוצרי גומי לעיסה.

    

3. החברה שבכינוס, עטרת תעשיות (1996) בע"מ (להלן: "עטרת"), עסקה בהפצה ומכירה של מוצרי צריכה תחת השם "המותג", ובין השאר רכשה מהמבקשת מוצרי גומי לעיסה (להלן: "המוצרים").

    

4. על פי הנטען בבקשה, לפני למעלה משנה נוצרה התקשרות עסקית בין המבקשת לבין עטרת, במסגרתה מכרה המבקשת לעטרת את המוצרים תמורת תשלום מזומן. מתכונת התקשרות זו של תשלום מזומן ארכה מספר חודשים. בשלהי שנת 2013 נפגשו מנהלי הצדדים ואז ביקש עדי קדושים, מנהלה של עטרת, לשלם עבור המוצרים באשראי של שוטף+90, וזאת עקב קשיי נזילות כספית. מנהל המבקשת הסכים לכך, אך התנה את הסכמתו בכך שהמוצרים יישארו בבעלותה של המבקשת עד לפרעון סופי של התשלומים, ושהסחורה תופרד מסחורות אחרות במחסני עטרת, כך שניתן יהיה לזהותה בקלות. לצורך כך רשמה המבקשת על גבי החשבוניות שנלוו למוצרים את המילים "הסחורה בבעלות מ. מסטיקס עד לפירעון הסופי." מנגד, עטרת אישרה את ההסכמה האמורה בחתימתה על גבי החשבוניות.

    

   המבקשת טוענת עוד כי לא מדובר בתניית שימור בעלות סטנדרטית אצלה, שכן אצל לקוחות אחרים היא לא נהגה לרשום את תניית שימור הבעלות על גבי החשבוניות.

    

   המבקשת מוסיפה וטוענת כי מנהלה ביקר מספר פעמים במחסניה של עטרת ובאותן הזדמנויות דאג לוודא כי המוצרים אכן מופרדים מסחורה אחרת.