אי הבלטת תנאי חריג לגבי הערבות הבנקאית גוררת העדר ערבות אישית לחובות - פסקדין

התובעת הינה חברה העוסקת, בין היתר בהשכרת רכבים. הנתבע עבד בתקופה הרלוונטית כשכיר בחברת "תלווס" בע"מ (להלן:" תלווס").

כתב התביעה הוגש במקור נגד הנתבע, נגד סלם יואל  אשר היה מנהלה של חברת "מדיה גרף דיספליי בע"מ (להלן:" מדיה גרף") ונגד מדיה גרף.

סלם יואל ומדיה גרף נמחקו מכתב התביעה משלא אותרו על ידי התובעת.

בתקופה הרלוונטית תלווס ומדיה גרף נקשרו בהסכם ובין השאר התחייבה מדיה גרף לשכור עבור תלווס כלי רכב. הנתבע כעובד תלווס נשלח לקבל את הרכב השכור.  בין התובעת למדיה גרף נחתמו שני חוזי שכירות רכב. האחד ביום 17.11.04 אשר מספרו 113240 (להלן:" החוזה הראשון") ולפיו שכרה מדיה גרף רכב מספר 3624251 וביום 18.11.04 נחתם חוזה שכירות מספר 113249 (להלן:" החוזה השני"), לפיו שכרה מדיה גרף רכב מספר 5421057.

על החוזה הראשון חתום הנתבע וכן הוא חתום על נספח ב' מאותו יום (17.11.04) שהוא תאור המצב הפיזי של הרכב. על החוזה השני הנתבע לא חתום, אך הוא חתום על טופס תיאור מצבו הפיזי של הרכב השני ביום 18.11.04.

לטענת התובעת, החוזה הראשון הינו חוזה שכירות בסיסי אשר תקופת השכירות הוארכה בחוזה השכירות השני וכלי הרכב סופקו לנתבע, לסלם יואל ולמדיה גרף.  התובעת תומכת גירסתה זו בכך שנאמר בחוזה הראשון " בהשכרה מתמשכת החתימה בחוזה זה תחשב כחתימה  לחידוש השכרה כל עוד ההשכרה נמשכת ברציפות". בנוסף, טוענת התובעת כי בהתאם למפורט בעמודו הראשון של שני ההסכמים הרי ש :"במידה והשוכר הינו תאגיד, אני החתום מטה ערב אישית לתשלום חובות השוכר. כמו כן קראתי את כל התנאים מעבר לדף ומסכים להם". בנוסף לאלה חתם סלם יואל על כתב התחייבות אישית לפיו הוא ערב למילוי התחייבויותיה של מדיה גרף. (נספח ה' לכתב התביעה).

התובעת עותרת לחייב את הנתבע לתשלום דמי השכירות אשר לא שולמו על ידי מדיה גרף. לאור התחייבותו של הנתבע להיות ערב לתשלום חובות מדיה גרף.

לטענת הנתבע, אשר לא היה עובד מדיה גרף, הוא כלל לא מכיר את ההסכם בין תלווס למדיה גרף ורק נשלח על ידי תלווס לקבל מהתובעת את הרכב השכור עבור מדיה גרף.

הנתבע, לטענתו חתם על החוזה הראשון, רק לאחר שהובהר לו שחתימתו היא על עצם קבלת הרכב עבור מדיה גרף וכי אינו נושא בכל חבות אישית. זאת במיוחד לנוכח העובדה שסלם יואל, מנהלה של מדיה גרף, חתם על ערבות אישית. לגרסתו מעולם לא היה מקבל את הרכב לידיו ולא היה חותם על ההסכם הראשון אילו ידע שמדובר בערבות אישית.

את גרסתו הוא מחזק בכך שכתב הדרישה לתשלום נשלח רק לסלם יואל ולא אליו.

לגרסתו, התובעת הציגה בפניו מצג שווא כדי שיחתום על ההסכם הראשון ומדובר בחוזה אחיד ובין השאר התחייבות החותם המצוינת בהסכם, אשר כתובה באותיות קטנות משאר ההסכם.

לגרסתו, באם רצתה בכך התובעת הייתה מחתימה אותו על כתב ערבות נפרד כפי שעשתה בעניינו של סלם יואל.

עוד טוען הנתבע כי חיובי התביעה שבפני הינם בגין ההסכם השני עליו  כלל לא חתם.

דיון

הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבע מחוייב לשלם לתובעת את דמי השכירות בגין הרכב אשר שכרה מדיה גרף.

מטעם התובעת, העידה בפני גב' ליליאנה נרדאה, מנכ"לית התובעת, אשר הציגה את שני החוזים נשוא תביעה זו.

עדה זו לא נכחה במעמד חתימת המסמכים נשוא תביעה זו וכן לא ידעה מדוע והיכן הוחלף הרכב הראשון ברכב השני.

הנתבע, אשר לטענתו לא נהג כלל ברכב, למעט הובלתו מרחק קצר ממשרדי התובעת למשרדי מדיה גרף (עמוד 7 שורה 13 לפרוטוקול), השיב בחקירתו כי היה לו ברור ונאמר לו מפורשות, כי אינו ערב באופן אישי, לכן הוא נדרש להביא ערבות אישית של סלם יואל וכך עשה. לגירסתו הוא לא ידע בתקופה הרלוונטית שמדיה גרף לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. (עמוד 7 שורה 3 לפרוטוקול).

אין חולק כי הנתבע חתום על החוזה הראשון וטופס מצבו הפיזי של הרכב הראשון ואינו חתום על החוזה השני, אם כי הוא כן חתום, על טופס מצבו הפיזי של הרכב השני. אין חולק כי סלם יואל, מנהל מדיה גרף, חתם על ערבות אישית כלפי התובעת לחובותיה של מדיה גרף. החוב נשוא תביעה זו הוא תוצאה של החוזה השני שעליו הנתבע לא חתום.