אי גילוי מספיק של האמצאה כעילה לביטולו של פטנט

השופט ברנזון : המערערת היא בעלת בית-חרושת לייצור גפרורים, והיא מייצרת ומוכרת
בארץ גפרורי שעווה בעלי גבעול דחוס עשוי מנייר. המשיבה היא בעלת פטנט ישראלי מס'
2469 אשר פורסם בתוספת לעתון רשמי מיום 4.5.44 ונחתם סופית ביום 15.8.46. פטנט זה,
לפי פרטי התביעות שבו, בא להגן על תהליך ייצור מיכני של גבעול מנייר לתעשיית
גפרורים, על המכונה לביצוע התהליך, על הגבעול עצמו וכן על הגפרור המוגמר המיוצר
מהגבעול.

בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו כי מה שראוי להגנה בפטנט של המשיבה הוא הגבעול
והגפרור המוגמר בלבד וכי בייצור ובשיווק גפרורי השעווה שלה פגעה המערערת בזכות
ייחודית זו של המשיבה. כתוצאה מזה נתן בית-המשפט צו-מגיעה נגד המערערת וחייבה לשלם
למשיבה דמי-נזק בעד הפגיעה בעבר בשיעור של %5 מדמי המכירה של המוצרים הפוגעים.

אין מחלוקת בין בעלי-הדין כי אפשר לקבל בפטנט הגנה על המוצר המוגמר - במקרה דנן :
גבעול הנייר והגפרור - בנפרד מתהליך הייצור של המוצר וממכונות הייצור. המחלוקת
הנטושה ביניהם בערעור זה היא בשאלה אם אמנם שריר וקיים אותו חלק בפטנט של המשיבה
המתייחס למוצר המוגמר, כפי שקבע השופט המלומד, או שהוא בטל.

מר זליגסון, בא-כוח המערערת, העלה שלושה נימוקים לביסוס טענתו כי הפטנט כולו בטל על
אף הרישום וכתב-הזכות שבידי המשיבה, דהיינו: חוסר חידוש מחמת פרסום קודם, חוסר צעד
אמצאתי וחוסר תיאור מספיק של האמצאה. אך לפני שנדון בטענות אלו, נעמוד בקצרה על
עיקר פרטי הפטנט הנדון ביחס לגבעול הגפרור, כפי שהם משתקפים בתיאור הכללי של הפטנט