אי ־חיוב 'מורדת' בגט כשלא מרידתה הייתה עילה התביעה וכשנכונה היא לחדול ממנה בתנאים מוצדקים

לפנינו ערעור האישה – המערערת על פסיקת בית הדין האזורי שניתנה ביום י"ז בטבת תשע"ח (4.1.18).

הפסיקה ניתנה ביחס לשתי תביעות הדדיות שהגישו בני הזוג אל פתחו של בית הדין האזורי. ראשונה הגישה האישה תביעה לשלום בית וקביעת צו למדור ייחודי. לאחר מכן, מנגד, הגיש הבעל תביעת גירושין שבה דרש לחייב את האישה בגירושין.

בסוף פסק הדין הארוך, שהיו בו דעת רוב ודעת מיעוט, סיכם בית הדין האזורי כדלהלן:

מסקנת הדברים, לדעת הרוב, בית הדין מקבל את תביעת הבעל ומחייב את האישה להתגרש.

לדעת המיעוט, יש לדחות את תביעת הגירושין של הבעל ולהותיר על כנו את הצו למדור ייחודי שניתן לטובת האישה. מוטב לצדדים לנהל ביניהם משא ומתן ולהתגרש בהסכמה.

לאור האמור נפסק כדעת הרוב, כדלהלן:

א. תביעת הבעל לגירושין מתקבלת ותביעת שלום הבית של האישה נדחית ובית הדין מחייב את האישה להתגרש.

ב. המזכירות תקבע מועד לסידור גט.

ג. הצו למדור ייחודי שניתן לטובת האישה בתיק 1067959/3 ביום ו' אדר ב' ע"ו (16.3.16) מבוטל בזאת.

פסק הדין שניתן בדעת רוב מקבל למעשה את תביעת הגירושין שהגיש הבעל ודוחה את תביעת שלום הבית שהגישה האישה. כנגזר מכך, בוטל הצו למדור ייחודי שנתן בית הדין האזורי לטובת האישה.

תביעת שלום בית שהגישה האישה הייתה הראשונה בסדר הגשת התביעות ורק כחודש לאחר מכן הגיש הבעל את תביעת הגירושין. תביעת האישה לשלום בית מושתתת על קשריו של הבעל עם תאילנדית – על מגוריו איתה, רצונו להינשא לה ופעולתו במשרד הפנים באמצעות תצהיר שהגיש שהתאילנדית תקבל אישור שהייה בארץ. האישה טענה אף שהיא חוששת כי הבעל ירוקן את הנכסים ולפיכך בתביעה לשלום בית ולכך שהבעל יחזור אליה לחיות איתה, דרשה צו למדור ייחודי על הדירה בה היא גרה. בית הדין האזורי נענה לבקשתה וניתן לה צו למדור ייחודי.

תביעת הגירושין של הבעל, הן בכתב התביעה שהגיש הבעל לבית הדין (סעיף 7 – מהמרת; סעיפים 6, 10 ו־11 – מניעת יחסי אישות) והן בהופעתו בדיונים בבית הדין האזורי, בנויה על שתי עילות לגירושין שהעלו הבעל ובא כוחו.

1. האישה מהמרת כפייתית במשחק קלפים על כספים רבים;
2. האישה מנעה יחסי אישות מהבעל במשך שש שנים (מורדת).

בעקבות טיעונים אלו, ועל בסיסם, השתיתה דעת הרוב בבית הדין את הטלת חיוב האישה לקבל גט מבעלה.

טענות המערערת ותגובות המשיב

טענתה העיקרית של המערערת היא כי עילות אלו מעולם לא הוכחו בבית הדין:

לא הוכחה טענת ההימורים – למרות האפשרות שניתנה לבעל להוכיח טענתו זו, הודיע בא כוחו כי הוא מוותר על הבאת הוכחות; גם ביחס לטענה השנייה של מניעת יחסי אישות מהבעל טענה המערערת כי דבר לא הוכח, ואדרבה האישה רצתה ורוצה שלום בית, והבעל הוא שמרצונו עזב את חדר השינה ולאחר מכן את הבית ועשה זאת לטובת חייו עם התאילנדית. האישה קראה לו בעבר וגם עתה לחזור הביתה.