אטרקצי ואח' נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בעמ ואח'

החלטה

בבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות

רקע עובדתי

1.נגד המבקשת – הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") נשלחה הודעת צד ג' על ידי המשיבה 1 סופרגז בע"מ (להלן: "סופרגז")- היא הנתבעת בתביעה לפיצויים שהגישו המשיבים 2-4 (להלן: "אטרקצי").

הפניקס טוענת, כי האירוע נושא ההודעה לצד השלישי, הכולל נזקי פריצה והצתה לנכס ברח' החלוץ 9 בלוד, התרחש ביום 22.9.07 (להלן: "האירוע"). חברת סופרגז קיבלה פיצוי מהפניקס בגין נזקיה בסך של 50,290 דולר. אטרקצי קיבל פיצוי מהפניקס בגין נזקיו בסך של כ- 1.1 מיליון ₪ ביום 25.8.08.

2.כתב התביעה הוגש על ידי אטרקצי כחלוף למעלה מ- 6 שנים לאחר האירוע וחמש שנים ממועד התשלום.

הפניקס טוענת, כי תקופת ההתיישנות בתביעות מסוג זה היא שלוש שנים מיום קרות האירוע, כאמור בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, ולכן התביעה וההודעה לצד שלישי נגדה התיישנה ודינה סילוק על הסף.

3.הצדדים טענו בנושא ההתיישנות בדיון שהתקיים ביום 11.9.13.

ב"כ סופרגז טען, כי תקופת ההתיישנות מתחילה מרגע שהוגשה נגדה תביעה על ידי אטרקצי, הכוללת את האירוע משנת 2007. לדבריו, טענתה של הפניקס היא "מלאכותית", במיוחד כאשר קיימת מחלוקת בין השמאים. לדבריו, סופרגז לא יכולה היתה לצפות שתוגש נגדה תביעה לאחר 6 שנים, ומשהוגשה התביעה היא זכאית לשלוח הודעת צד ג' נגד הפניקס, במסגרת פוליסת הביטוח שהוצאה לה.

4.ב"כ הפניקס טען כי אטרקצי קיבל פיצוי בסך 340,000 דולר, לאחר ששמאי מטעם חב' הביטוח נפגש עם השמאי מטעמו. ככל שהתובע רצה לחלוק על הסכום היתה לו שהות לכך, אך הוא לא עשה כן. התביעה שהוגשה כוללת מספר רכיבים, ביניהם אובדן דמי שכירות לשלוש שנים, שאינם מכוסים על פי הפוליסה.

5. במהלך הדיון הוצג כתב ויתור בחתימת התובע והוברר, כי בידי התובע היתה חוות דעת של שמאי מטעמו כבר בינואר 2009, אך התובע בחר לכלול טענות בנוגע להפרש המגיע לו על פי חוות הדעת בסך 600,000 ₪ בתביעה שהגיש נגד סופרגז בעילות נוספות, שסכומה הכולל הוא 16 מיליון ₪. בנסיבות אלה, הוצע לב"כ התובעים לשקול, אם היא עומדת על קיומו של רכיב זה בתביעה, שגרר בעקבותיו משלוח הודעת צד ג' כלפי חברת הביטוח ששילמה לתובע תגמולי ביטוח בשנת 2008 וכיום טוענת להתיישנות התביעה ו/או ההודעה לצד שלישי נגדה.

6. ביום 25.11.13 הודיעה ב"כ התובעים, כי לאחר שקילת המלצת בית המשפט בכובד ראש, החליטו התובעים כי הם עומדים על רכיב תביעה זה, המתבטא בפרקים ג(7) ו-ג(8) לכתב התביעה.

דיון והכרעה

7.סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 קובע כך:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה

מקרה הביטוח".

אין חולק כי מקרה הביטוח –השריפה ונזקיה - אירע בשנת 2007 ולאטרקצי שולמו פיצויים בגינו בשנת 2008. במהלך הדיון לא הובהר מדוע השתהו התובעים בתביעתם, למרות שחוות דעת שמאי מטעמם היתה בידיהם כבר בשנת 2009, כך שההפרש הנטען בסך 600,000 ₪ כבר היה ידוע לכל המאוחר באותה עת.

8.לתביעה שהוגשה נגד סופרגז, ועילתה העיקרית היא הפרת הסכמים שנכרתו בין הצדדים, שורבבה גם הדרישה לתשלום הפרש הפיצויים בגין השריפה, בהסתמך על חוות דעת השמאי מטעם התובעים. הניסיון לגדור את התביעה לא צלח, וב"כ התובעים עמדה על דרישה זו, מבלי לנמק את השיהוי בהעלאתה ותוך שהיא מודעת לטענת ההתיישנות שהעלתה הפניקס.

9.אינני מקבלת את עמדת התובעים, כי עילת התביעה עומדת להם גם נגד חברת הביטוח, מאחר שהתובע חתם על כתב הויתור תחת הסתייגות. אין בהסתייגות כדי לגבור על תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, שנועדה למנוע הליכים מסוג זה, שנים רבות לאחר שקרה מקרה הביטוח. במיוחד אין מקום לטענה, כאשר אין בידי התובע הצדקה עניינית להגשת התביעה במועד שבו הוגשה, למרות שכל הנתונים היו בידיו זמן רב קודם לכן, ולא נטען לקיומם של חריגים המאריכים את תקופת ההתיישנות.

יפים לענין זה הדברים שנאמרו מפי כב' השופט רובינשטיין בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אמיתי ז"ל (21.5.08):