אטיה נ' אברהם ואח'

פסק דין

פתח דבר

בפניי תביעה כספית חוזית, במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה סכום של 64,474 ₪, וכן להורות לאחרונים להחזיר לה שיק ביטחון אותו קיבלו ממנה במעמד חתימת ההסכם בין הצדדים.

טענות התובעת

על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך חודש 01/2011 פנו התובעת ובעלה דאז למתווכת, לצורך איתור דירה להשכרה. בפגישה זו הוצע לאחרונים על ידי המתווכת רכישת הדירה נשוא התביעה, אף כי זו נמצאת במצב גרוע, אם כי מיקומה טוב. משביקרו התובעת ובעלה בדירה הנ"ל, וגילו את מצבה הגרוע, הודיעו כי אין ברשותם האמצעים לרכישת הדירה ולביצוע שיפוץ שיאפשר מגורים בה. בתמורה, הציעה להם המתווכת שכירת הדירה לתקופה של שנה, עם אופציה לקניה, כך שעבודות השיפוצים יחלו במידי, והתשלום בגין רכישת הדירה יידחה בשנה.

הוסיפה התובעת וטענה כי ביום 18.01.2011 נחתם בינה לבין הנתבעים, הסכם שכירות לתקופה של שנה, דהיינו עד לתאריך 18.01.12, כאשר דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 1,600 ₪, כאשר בתום תקופת השכירות, תהא להם האופציה לרכוש את הדירה במחיר של 385,000 ₪, מחיר אשר נקבע על ידי הנתבעת 1.

עוד טענה התובעת כי עם חתימת החוזה, החלה בשיפוץ הדירה, אשר ארך ארבעה חודשים, שלצורך ביצועו נטלה הלוואה מהבנק ע"ס של 25,000 ₪, כאשר במהלך ארבעת החודשים שלעיל, לא ניתן היה לגור בדירה. הוסיפה התובעת כי במהלך תקופת השיפוץ, התגלע סכסוך בינה לבין בעלה, שבסופו של יום הוליד גירושין.

לטענת התובעת, בהתאם להסכם השכירות ולכוונתה לרכישת הדירה, פנתה לבנק לבדיקת זכאותה למשכנתא, שם נמסר לה כי הינה עומדת בתנאים לקבלת המשכנתא, אך זו תינתן לה לאחר הסדרת עניין הגט עם בעלה. משקיבלה תשובת הבנק, ביקשה התובעת מהנתבעת 1 אורכה למימוש אופציית קניית הדירה, שכן הדיון לקבלת הגט נקבע לתאריך 29.03.12.

בתשובה לבקשת התובעת, השיבה הנתבעת כי במידה ורצונה לרכוש את הדירה לאחר תום תקופת השכירות, הרי מחירה עומד על סך של 550,000 ₪, וכי שכר הדירה עד לרכישה יעמוד ע"ס של 2,500 ₪, היות והדירה משופצת. התובעת דחתה הצעה זו.

לאחר מס' שבועות, הגיעו התובעת והנתבעת להסכמה, לפיה תפנה התובעת את הדירה, אשר תימכר על ידי הנתבעים, ואלו יחזירו לתובעת את הוצאות השיפוץ. על התחייבות זו חזרה הנתבעת בפני התובעת מספר פעמים, לרבות בפגישה שנערכה בנוכחות מכר של התובעת, במשרדי העירייה, וזאת לצורך העברת תשלומי הארנונה משמה של התובעת לשם הנתבעת. לטענת התובעת, בתום פגישה זו, יצרה הנתבעת קשר טלפוני עמה, וטענה כי היא השחיתה את הדירה, ולא תקבל שום פיצוי עבור השקעותיה, ואף תדאג לביצוע תיקון הנזקים בדירה באמצעות שיק הביטחון אותו מסרה התובעת, במעמד החתימה על ההסכם.

בתאריך 19.02.12 מכרו הנתבעים את הדירה בסכום של 500,000 ₪, כ – 115,000 ₪ יותר ממה שהעריכה אותה הנתבעת בהסכם השכירות, השבחה שכולה נובעת ישירות מהשיפוץ אותו ביצעה התובעת.

משנודע לתובעת על מכירת הדירה, התקשרה זו לנתבעים על מנת לקבל את כספה בחזרה, אולם כל פניותיה ובקשותיה נדחו על ידי הנתבעים.

על כן מבקשת התובעת לקבל את תביעתה ולחייבם את הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום התביעה לרבות השבת שיק הביטחון שניתן לנתבעים ע"י התובעת במעמד החתימה על ההסכם.

תגובת הנתבעים

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי ביום 18.01.11 שכרה התובעת ובעלה דאז את הדירה, לתקופה של 12 חודשים, עד לחודש 18.01.12, בתמורה לדמי שכירות מופחתים בסך של 1,600 ₪, לאור התחייבות התובעת ובעלה לרכישת הדירה.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי, לתובעת ובעלה לא הייתה אופציה לרכישת הדירה, אם כי בהתאם לנספח שצורף להסכם, ניתנה התחייבות ברורה מצדם לרכישת הדירה בתום תקופת השכירות.

עוד טענו הנתבעים, כי טענת התובעת כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים הינה טענה מופרכת, כאשר טרם השכרתה לתובעת, גרה בה משפחה בת 5 נפשות. הוסיפו הנתבעים וטענו בעניין זה כי, אין בידיעתם של האחרונים אילו עבודות שיפוץ בוצעו בדירה, כאשר בהתאם להסכם, עלות עבודות השיפוצים חלה על השוכרים, כאשר בהתאם לסעיף 6 ה' להסכם, השינויים והתוספות שביצעה התובעת בדירה שייכים לנתבעים, ולא תהא לתובעת כל זכות בהם.

לטענת הנתבעים, בחודש 11/2011 פנתה אליהם התובעת וציינה כי לא תרכוש את הדירה בתום תקופת השכירות, היות והיא נמצאת בהליכי גירושין, כאשר מעולם לא נתבקשה כל אורכה מצידה לצורך רכישת הדירה.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי, בפגישה שנערכה בין הנתבעת 1 לתובעת, בה נכחה אף השכנה של התובעת, הציעה הנתבעת 1 כי התובעת תמשיך להתגורר בדירה בשכירות, וכי רכישת הדירה תעשה על ידה במועד מאוחר יותר. הצעה זו נדחתה על ידי התובעת. לטענת הנתבעים, החלטת התובעת לא לרכוש את הדירה הינה בניגוד להסכם, השכירות ומהווה הפרה של הסכם זה.

עוד טענו הנתבעים כי בהתאם להסכם, ציוד אשר התקינה התובעת בדירה עליו להישאר בדירה, אלא ובטרם עזיבתה, השחיתה התובעת את הדירה, ועקרה מחוברים אשר הותקנו על ידה, ואף מחוברים שהיו בדירה והותקנו על ידי הנתבעים, כגון ארונות מטבח, וקרמיקה, דבר שיש בו כדי לזכות את הנתבעים בשימוש בשיק הביטחון שהופקד אצלם על ידי התובעת, אם על ידי הגשתו לביצוע בהוצאה לפועל או על ידי הגשת תביעה.