אטיאס נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות

פסק דין

א. כללי

הליך זה עניינו תביעה כספית על סך 460,000 ₪, שהגיש התובע כנגד עיריית מודיעין (להלן: "הנתבעת" או "העיריה"), בטענה כי הפרה הסכם שכרתה עימו למתן שירותי פרסום, בכך שהפסיקה חד צדדית את העבודה עימו, בטרם תום התקופה החוזית. סכום התביעה משקף, בעיקרו, אובדן רווחים שנגרם לתובע בגין הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, בטרם עת.

במסגרת הליך זה, נשמעו לפני עדויות תביעה מפי התובע עצמו, גב' אסנת וידר, דוברת העיריה בחלק מהתקופה הרלוונטית (להלן: "גב' וידר"), ורו"ח אלבז, הוא רוה"ח של התובע (להלן: "רו"ח אלבז"). מטעם הנתבעת, העידו מר מלצר, דובר העיריה אשר החליף את גב' וידר בתפקידה (להלן: "מר מלצר"), וגב' בת שבע דרעי, סגנית הגזבר ומנהלת מחלקת התקציב בעיריה (להלן: "גב' דרעי"). עם סיום שמיעת הראיות, ביום 23.11.10, סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה.

ב. תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת

ראשיתו של הקשר בין הצדדים בשנת 2002, עת החל התובע להעניק למערך הדוברות של העיריה שירותי פרסום, אשר נגעו, בעיקרם, לטיפול בפרסומי העיריה בעיתונים שונים, על העבודות והשירותים הקשורים בעניין זה. גורם הקשר בעיריה, ולמעשה הגורם הבלעדי מולו עבד התובע, היה דוברת העיריה דאז, היא הגב' וידר, אשר אף יזמה את הפניה אל התובע לקבלת שירותי הפרסום, על רקע היכרות קודמת בין השניים.

לאחר מספר חודשי עבודה משותפים, העביר התובע לגב' וידר טיוטת הסכם למתן שירותי פרסום, והיא השיבה אותו לידיו עם מספר מחיקות של חלקים שונים במסמך זה והוספת הביטוי "הסכם הבנות" בכתב יד (נספח א' לתצהיר התובע, להלן "הטיוטה המקורית"). התובע ערך מסמך מתוקן, ברוח תיקוניה של גב' וידר, חתם על מסמך זה, ומסר אותו לידי גב' וידר (נספח ב' לתצהיר התובע, להלן: "מזכר ההבנות").

מזכר ההבנות, מחודש אוקטובר 2002, כולל התייחסות לכך שתוקפו למשך 36 חודשים. על מזכר הבנות זה וקביעה זו בדבר משך תוקפו, נסמכת תביעת התובע.

לאחר השתלשלות העניינים הנ"ל ביחס למזכר ההבנות, המשיך התובע להעניק את שירותי הפרסום לעיריה. זאת, באותה מתכונת אשר התקיימה בין הצדדים מראשית הדרך ועד למחצית שנת 2004 לערך.

בחודש מרץ 2004, עזבה גב' וידר את עבודתה בעיריה והוחלפה על ידי מר מלצר. בשלב הראשון וגם לאחר כניסתו של מר מלצר לתפקיד, המשיכה העיריה בקבלת שירותי הפרסום מהתובע, במתכונת הקיימת. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, בחודש מאי 2004, הודיע מר מלצר לתובע, כי בכוונת העיריה להפסיק לקבל ממנו את שירותי הפרסום עבור דוברות העיריה, וזאת כחלק ממהלך של התייעלות וצמצום של עלויותיה.

ואכן, לאחר חודש מאי 2004, לא הזמינה העיריה מהתובע שירותי פרסום נוספים כלשהם.

בשלב זה, נתגלעה בין הצדדים המחלוקת נשוא הליך זה, הנוגעת לשאלה, האם בין הצדדים היה קיים הסכם מחייב, הוא מזכר ההבנות, הכולל, כאמור, התחייבות לתקופת עבודה משותפת של 36 חודשים, מחודש אוקטובר 2002, היינו, עד לחודש אוקטובר 2005.

ג. טענות הצדדים

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בגין שירותי הפרסום שהתובע העניק לעיריה עד להפסקת העבודה עימו, לא נותר חוב פתוח כלשהו מצד העיריה כלפיו (עמ' 9 ש' 31-32 – עמ' 10 ש' 1 לעדות התובע). המחלוקת הכספית נשוא הליך זה, נוגעת אך ורק לשאלת זכויותיו הכספיות של התובע מול העיריה, בהתייחס לתקופה שלאחר הפסקת העבודה המשותפת, בחודש מאי 04.

ג1. טענות התובע

תמצית טענות התובע הינה, כי מזכר ההבנות מהווה הסכם מחייב בין הצדדים, ובהתאם להתחייבות הכלולה בו לעניין תקופת ההסכם (36 חודש מחודש אוקטובר 2002), היה על העיריה להמשיך את ההתקשרות עמו לפחות עד לחודש אוקטובר 05. לפיכך, הפסקת ההתקשרות עימו במחצית שנת 2004 על ידי העיריה, מהווה הפרה של הסכם זה וסיום שלא כדין של ההתקשרות עימו. ביחס למזכר הבנות זה טוען התובע, כי המגעים ביחס אליו, כמו גם שאר המגעים, נעשו אכן מול גב' וידר בלבד, אך גורמים נוספים בעיריה (היועמ"ש, המבקר והגזבר) היו מודעים לקיומו, אישרו אותו ופעלו על פיו.

במישור הנזק טוען התובע, בעיקר, לאובדן רווחים, בסכום כולל של 450,000 ₪, בגין תקופת ההתקשרות הנותרת. בענין זה, נסמך התובע על גרסתו ועל חוות דעת רו"ח אלבז, אשר בבסיסם טענה והנחה לעניין הרווח הגולמי החודשי הממוצע מהשירותים שהעניק לעיריה עד להפסקת העבודה עימו (25,000 ₪ לאחר הוצאות). יצוין, כי מרכיבים כספיים אחרים בתביעה (פיצויי פיטורין לעובדת והערכה בדבר אובדן הכנסות מלקוחות פוטנציאליים), נזנחו (ובכל מקרה, כבר מהשלב הראשון, העמיד התובע את תביעתו על סך של 460,000 ₪ בלבד, למרות שטען כי כלל מרכיבי התביעה מסתכמים ב – 730,000 ש"ח).

ג2. טענות הנתבעת

תמצית טענות העיריה הינה, כי בין הצדדים לא נכרת בשום שלב הסכם מחייב, וכי מחויבויותיה כלפי התובע התמצו בביצוע תשלומים שוטפים עבור שירותי הפרסום שקיבלה מהתובע עד לחודש מאי 04, תשלומים אשר אין חולק כי בוצעו במלואם. בהתייחס למזכר ההבנות טוענת העיריה, כי אינו יכול לחייב אותה, באשר אינו עומד בדרישות הדין לעניין התקשרות עם רשות מקומית, שכן, אינו נושא את חתימותיהם של גזבר העיריה וראש העיריה ואף לא חתימה של גורם אחר כלשהו בעיריה. כן מכחישה העיריה ידיעה או מתן הסכמה כלשהי של גורמים אחרים בעיריה להתקשרות מחייבת עם התובע על פי מזכר ההבנות. לטענת העיריה, מזכר ההבנות היווה מסמך עבודה בין התובע לדוברת, גב' וידר, שאינה מוסמכת לחייב את העיריה בהתקשרות חוזית כלשהי. אף העובדה כי מתכונת העבודה מול התובע תאמה את תוכנו של מזכר ההבנות, אין בה, לטענת העיריה, כדי ללמד על קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, באשר מתכונת עבודה זו התקיימה עוד קודם למזכר הבנות זה.

ד. דיון והכרעה