אטיאס נ' מזרחי

פסק דין

1.לטענת התובעת, ביום 10.11.08 חנתה בסמוך לבית אמה בנשר, בניצב לכביש עם הפנים פנימה. רכבה של הנתבעת חנה מעבר לרחוב, אף הוא בניצב לכביש עם הפנים פנימה. לאחר שיצאה התובעת עם אמה מהרכב ושתיהן פרקו חפצים מתא המטען שלו מאחור, ומיד לאחר שאמה של התובעת סגרה את דלת תא המטען, שמעה התובעת לטענתה "צעקות וחבטה באוטו". לטענתה הנתבעת נסעה ברברס, חצתה את הרחוב, ופגעה ברכב התובעת. לטענתה אלמלא היתה אמה שמה לב היתה נפגעת מרכב הנתבעת.

2.לטענת הנתבעת, הרקע להגשת התביעה הינו סכסוך שכנים רב שנים בין האמהות של התובעת והנתבעת, שהוא גם סכסוך משפחתי. לטענתה, היא יצאה ברברס כאשר אמה ושתי בנותיה עמה ברכב, הרכב הינו חדיש ומותקנים בו חיישני רברס, היא לא פגעה ברכב התובעת ואפילו לא היתה קרובה אליו. היא שמעה צעקות לכיוונה מאת התובעת ואמה. שתיהן עמדו ממש מאחורי רכב התובעת כאשר דלת תא המטען פתוחה והן עדיין פורקות את הרכב, ולכן הנתבעת גם לא יכולה היתה לפגוע ברכב התובעת מבלי לפגוע בהן תחילה.

3.שמעתי את עדויות הנהגות המעורבות, אשר הדגימו כל אחת את גרסתה לגבי האירוע הנטען. על עדויותיהן של אם התובעת מחד ואם הנתבעת מאידך, אשר מחילופי הדברים באולם עלה כי הן צפויות להיות טעונות ואמוציונליות ובה בעת צפויות לתמוך כל אחת בגרסת בתה, עלה בידי לשכנע את הבעלות הדין לוותר. כמו כן עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה דו"ח השמאי ותמונות הרכבים.

4.אני מקבל באופן חד משמעי את גרסת הנתבעת, אשר היתה מהימנה בעיני, ואשר מתיישבת טוב יותר עם כלל נסיבות התאונה והראיות. גם אלמלא הציגה הנתבעת ראיה מכרעת, אליה אתייחס להלן, היה דינה של התביעה להידחות בשל פערי המהימנות בעין הגרסאות. זאת ועוד; מאחר והנזק המשמעותי יותר ברכב התובעת, אליו ככל הנראה התייחסה מרבית עלות התיקון שפורט בחוות דעת השמאי מעטמה, הינו נזק בצידו השמאלי האחורי של הרכב ולא מאחור, וממילא לא יכול היה להיגרם לפי הפירוט הנטען. באשר לנזק מאחור, הרי שמדובר בשפשוף קל בפגוש שספק רב אם יש צורך לתקנו, ואף אם תמצי לומר כן הרי שמדובר בעלות שאינה מתקרבת לזו המפורטת בחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

אולם בכך לא די. מתברר כי הנתבעת, לאחר שראתה את התובעת רושמת את פרטי רכבה, הבינה כי היא צפויה לתביעה, ועל מנת להקדים תרופה למכה כהגדרתה, כבר בבוקר יום המחרת (האירוע התרחש בשעות אחה"צ המאוחרות) פנתה לשמאי וביקשה ממנו כי יחווה דעתו לגבי מצב המרכב של רכבה ויצלם אותו (חוות הדעת סומנה נ/1). בתמונות נראה הרכב הלבן של הנתבעת צחור וזך כשלג, ללא פגיעות כלשהן, מאחור ובכלל. כמו כן נראים חיישני הרברס אותם הזכירה הנתבעת בעדותה. בנסיבות אלה, אין צורך להידרש כלל לתמונות נ/2 בהן העמידה הנתבעת את רכבה בסמוך לרכב מן הסוג של רכב התובעת על מנת להראות כי אין התאמה במיקומי הפגיעות.

5.לפיכך, כאמור, דין התביעה להדחות. לאור העובדה כי מדובר למעשה בנסיון לייצר תביעה יש מאין כנגד הנתבעת, ולאור העובדה שהנתבעת נדרשה לפנות לשמאי, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות בסכום של 500 ₪ וכן שכ"ט שמאי בסכום מוערך של 500 ₪. בסה"כ תשלם התובעת לנתבעת סכום כולל של 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט נא לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"ח טבת תש"ע, 04 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: