אטיאס נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, לאחר שהמבקש נתפס נוהג ברכב כשהוא, לכאורה, שיכור.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, לפיו ביום 25/10/2013 בשעה 00:10, באזור תעשיה "ביג" קרית אתא, נהג ברכב כשהוא שיכור לאחר שבדגימת אויר נשוף שנטלה ממנו, נמצאו 460 מק"ג אלכוהול.

ב"כ המבקש, מבססת את בקשתה על שני נדבכים עיקריים: הנדבך הראשון, קיימים לשיטתה, ליקויים בתהליך מדידת האלכוהול שנעשתה למבקש באמצעות מכשיר ינשוף פגום ועל כן לא קיימות ראיות לכאורה המבססות את אשמתו. הנדבך השני, שלילת הרישיון עלולה להוביל במידה גבוהה של וודאות, לפיטוריו של המבקש מעבודתו.

דיון והכרעה:

ראיות לכאורה – מעיון בחומר החקירה עולה כי במהלך אכיפת עבירות שכרות, עמדו השוטרים באזור התעשיה "ביג" בק. אתא, המתנדב, דודו סלמון, עצר את המבקש, ערך לו בדיקת נשיפון ולאחר שנמצאה אינדיקציה המעלה את החשד כי הוא שיכור, הוא עוכב לבדיקת שיכרות.

נערכה למבקש בדיקת מאפיינים, כאשר בכל פרק זמן של כל תהליך בדיקת השכרות, נמצא המבקש תחת עינם הפקוחה של השוטרים, והם מוודאים שאינו מכניס דבר לפיו. המבקש צלח שני מבחני מאפיינים, אך נכשל במבחן הבאת אצבע לאף, הוא השתמש ביד הלא נכונה. השוטר, עורך הבדיקה, מציין כי לא יכל היה לקבוע, סובייקטיבית, באיזו דרגה, אם בכלל, של השפעת אלכוהול נמצא המבקש.

המבקש הועבר איפוא לביצוע בדיקת נשיפה במכשיר הינשוף על מנת לאמוד את רמת האלכוהול בגופו. הבדיקה הראשונה במכשיר זה, נערכה לו תחילה על ידי רס"מ אריק גל, עם מכשיר מס' 0176. השוטר, מציין כי ערך למבקש מס' בדיקות נשיפה, אך המבקש, על אף שהוסבר לו, לא נשף מספיק אויר למכשיר. דבריו אלה של השוטר, מוצאים ביטוי של ממש בפלט המכשיר המציין "נפח נשיפה לא מספיק".

דא עקא, כי בחומר הראיות נמצאים פלטים של המכשיר הנ"ל מהם עולה, כי המכשיר לא היה תקין, והניב פלט בו נרשם תוצאה סופית "הפרעות", משמעות הערה זו שהמכשיר לא היה תקין. לפיכך, הועבר המבקש לביצוע בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר אחר, שמספרו 0046. את המדידה ביצע הפעם השוטר פארג' חירבאוי.

במדידת האלכוהול השניה שבוצעה למבקש, התברר כי יש בגופו ריכוז אלכוהול של 460 מק"ג. בחומר הראיות נמצאות תעודות כיול של המכשיר האמור, לרבות תעודת כיול יומית ובדיקה עצמית שעשה השוטר חירבאוי, בתחילת המשמרת ובסיומה, מהן עולה כי מכשיר הינשוף שבאמצעותו נמדדה כמות האלכוהול בגופו של המבקש, היה תקין.

לאחר קבלת תוצאות הבדיקה נערך למבקש שימוע במסגרתו אמר "זה פיטורין. עשיתי טעות, אני מבין את זה...". כלומר, קיימת ראשית הודיה והבנה מצד המבקש כי שגה כאשר צרך אלכוהול לפני שנהג ברכב, אם כי בתחקור הראשוני שנערך לו, טען כי שתה עראק "בעונג שבת" כשבוע לפני כן. יצוין, כי בבית המשפט חזר בו מגרסתו זו והפעם טען כי היה באירוע ושתה "כוסית יין בחִּינה של חבר טוב".

ב"כ המבקש מיקדה את טענותיה בקיומו של המכשיר שלא היה תקין למדידה, והדגישה את השהות הרבה בין עיכובו של המבקש עד לביצוע הבדיקה השניה. לטענתה, בנסיבות אלה לא קיימת תשתית ראייתית המבססת את האישום המיוחס למבקש.

אין בידי להסכים לטענות שמעלה ב"כ המבקש.

הכלל הוא - ואלו הן הוראות הדין המבוססות על הנחיות יצרן מכשיר הינשוף - שמדידת אלכוהול תבוצע כאשר הנבדק לא הכניס דבר לפיו לפחות 15 דקות. במקרה דנן, המבקש נעצר ב 00:10, על ידי השוטרים ונערכה לו בסמוך לאחר מכן בדיקת נשיפון שלימדה על חשד שהוא נמצא בגילופין, נעשו לו סידרת בדיקות שכללו בדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה. בדיקת הנשיפה במכשיר התקין, נעשתה לו על ידי השוטר חירבאוי, בשעה 01:25. מכאן, שטווח הזמנים הדרוש לצורך בדיקה תקינה של מדידת שכרות, נשמר אף מעבר לדרוש.

באשר לטענה כאילו העובדה שהמבקש נמדד כשעה לאחר עצירתו, גרמה לעליית רף האלכוהול בגופו. אמנם, קיימת עליה מסוימת בדם עקב התפרקות האלכוהול וספיגתו המהירה בדם, אך המחקרים שדנו בכך עסקו בריכוז האלכוהול בדגימת דם שניטלה מנהג שיכור, ולא ריכוזו באויר הנפלט מריאות הנהג החשוד ונושא אדי אלכוהול. דגימת אויר נשוף איננה מושפעת מרמת חילוף החומרים בגוף, מהירות ספיגתו בדופן הקיבה והמעי, ומפירוק הגלוקוז שבאלכוהול - נתונים המשפיעים, במידת מה, בטווח המיידי, על ריכוזו בדם. למרות זאת, יצוין, כי גם במדידת דגימת דם, ככל שזמן הספיגה בגוף הוא ממושך יותר יפחת ריכוז האלכוהול הכולל בדם (ראו: נהיגה בשיכרות ובפיכחון - היבטים נוירולוגיים קליניים והיבטים טוקסיקולוגיים מעבדתיים, מאת: כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר, וד"ר יורם פינקלשטיין; רפואה ומשפט, גיליון 29, נובמבר 2003).

יישום דברים אלו לענייננו, הוא כדלקמן: אם המבקש לא היה שיכור, כטענת באת כוחו, כלומר ריכוז האלכוהול בגופו היה מתחת ל- 290 מק"ג, אזי המתנה של שעה לבדיקה, לא היתה גורמת לריכוז אדי האלכוהול בריאותיו לעלות ב- 170 מק"ג, ולהגיע לתוצאה של 460 מק"ג. כאמור, לא מדובר בדגימת דם, אלא בדגימת ריכוז אדי האלכוהול בריאותיו של המבקש. ההיפך מכך, המתנה ארוכה לעריכת הבדיקה גורמת לאדי האלכוהול להתנדף ולהיספג בגוף, ועל כן, תגרום לירידת ערך ריכוז האלכוהול באויר הנשוף, ובכך הטיבה למעשה ההמתנה עם ערך האלכוהול שנדגמה בריאותיו של המבקש.

בנוסף, עסקינן בשלב זה בקיומן של ראיות לכאוריות המבססות את אשמתו של המבקש. משמונחות בפני בית המשפט, ראיות בדמות של בדיקה מדעית, שהופקה ממכשיר ינשוף, שכוייל כדין ונמצא תקין, מכשיר הנהנה עפ"י הדין מחזקת אמינות, יש לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס האישום. המבקש רשאי, כמובן, להשיג את אמינות הבדיקה, באמצעות ראיות וחוות דעת, לרבות הטענה בדבר שינויי ריכוז האלכוהול, אם הוא סובר כי יש בכך ממש, אך זאת, בתיק העיקרי, במשפט גופו, ולא בשלב פרלימינארי זה.

עוד יש להוסיף, כי טענתה של ב"כ המבקש תמוהה ביותר, שכן המבקש תוחקר כשנעצר ואמר לשוטרים שהוא כלל לא שתה אלכוהול, וכי הפעם האחרונה ששתה אלכוהול היתה "בעונג שבת" שבוע קודם לכן. לכן, אם המבקש טוען שכלל לא שתה אלכוהול בערב בו נעצר ע"י השוטרים, מה לו כי ילין על כך שריכוז האלכוהול עלה בדמו שעה שעוכב לבדיקה? אם לא שתה, כטענתו, אז לא היה אמור להיות שום ריכוז אלכוהול בגופו, וממילא ההשהייה בביצוע בדיקתו, אין לה כל נפקות.

מסוכנות - אין צורך להכביר מילים בדבר המסוכנות הרבה של מי שאוחז בהגה לאחר ששתה אלכוהול, ומתברר שהוא שיכור. קיימת קורלציה ברורה בין תאונות דרכים קטלניות לבין השפעת אלכוהול. האלכוהול משפיע על היכולות הפסיכו-מוטוריות, ועל מיומנויות הנהיגה, לרבות זמן תגובה, ולא בכדי נהגים הצורכים אלכוהול מוּעָדים, להיות מעורבים בתאונות דרכים בשכיחות גבוהה (ראו: דוח ארגון הבריאות העולמי לשנת 2009, WWW.WHO.INT/VIOLENCE. INJURY.. PREVENTION).

במקרה דנן, מדובר בנהג שריכוז האלכוהול בגופו היה גבוה למדי, כך לכאורה, לאור התוצאה המדעית, כפי שבאה לידי ביטוי בבדיקת מכשיר הינשוף. יצוין, המבקש הבין זאת, וגם בהליך השימוע הודה שעשה טעות. לכן, תקופת הצינון עליה הורה קצין המשטרה מידתית וסבירה, והוא אף ערך איזון ראוי בין השבתת הרכב בו נהג המבקש כשהוא שיכור, לבין הפסילה המנהלית, ומצא שלא לאסור את השימוש ברכב הואיל ומדובר ברכב חברה, ובכך שיקף כאמור איזון ראוי בין העבירה שלכאורה עבר המבקש לבין הסנקציה המנהלית הראויה בנסיבותיו של הענין. על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה.