אטיאס נ' לונדון ואח'

פסק דין

מבוא

1.מדובר בתביעה שעילתה רשלנות רפואית.

התובע, רפאל אטיאס (להלן: "התובע"), יליד 1920, טוען כי כתוצאה מניתוח רשלני להסרת ציפורן וזיז עצם בבוהן הגדולה בכף רגלו השמאלית, אשר בוצע ביום 24.7.02, על ידי הנתבע מס' 1, ד"ר אליהו לונדון (להלן: "ד"ר לונדון"), במסגרת הנתבעת מס' 2, ההסתדרות המדיצינית הדסה (להלן: "הדסה"), סבל מזיהום אשר הוביל לכריתת שתי אצבעות בכף הרגל.

2.הצדדים חלוקים בשאלת האחריות, בשאלת נכותו של התובע והקשר הסיבתי בינה לבין תוצאות הניתוח ובשאלת גובה הנזק.

השתלשלות הארועים

3.התובע סבל החל מסוף שנת 1999 מפצעים והפרשות מוגלתיות בבוהן הגדולה בכף רגלו השמאלית אשר אובחנו בתחילה כאוסטאומיאליטיס.

4.ביום 21.11.01, אושפז התובע במחלקת האורטופדית בבי"ח כרמל בשל כאבים והפרשה מוגלתית. בסיכום המחלה צוין כי אובחנה פטרת בציפורן הבוהן הגדולה עם אודם והפרשות סביב הציפורן וכי בצילום כף רגל שמאל אין עדות לאוסטאומיאליטיס. התובע שוחרר בהמלצה להמשך טיפול אנטיביוטי.

5.היות והבעיה לא נפתרה, התובע פנה לד"ר לונדון, מומחה לפודיאטריה, אשר בדק את התובע במסגרת שר"פ הדסה והמליץ על כריתת הציפורן וגוף גרמי מתחת לציפורן בבוהן השמאלית.

6.התובע עבר את הניתוח האמור, ביום 24.7.02, במסגרת אשפוז יום בשר"פ הדסה.

7.על פי סיכום המחלה (נספח ה' לתצהיר התובע), מהלך הניתוח היה תקין והתובע שוחרר לביתו בהמלצה להימנע מדריכה במשך 7 ימים והוראה שלא להחליף את החבישה עד למועד הביקורת, כעבור שבוע ימים.

8.התובע ציין בתצהירו ובעדותו כי עקב דימום קשה באזור הניתוח, רגלו נחבשה בתחבושת אלסטית הדוקה וכי במהלך הימים שלאחר הניתוח, סבל מכאבי תופת. התובע העיד כי התקשר לד"ר לונדון כדי לשאול אם אפשר להוריד או לפחות להרפות מעט את התחבושת הלוחצת או לפנות לקופת החולים הקרובה לביתו על מנת להחליף את התחבושת אך ד"ר לונדון הורה לו באופן מפורש לא לגעת בתחבושת ולא להחליפה עד מועד הביקורת ביום 30.7.02.

9.התובע הגיע לביקורת ביום 30.7.02. כשהוסרה התחבושת התגלו פצעים ומורסות מפרישות בכף הרגל, לפיכך הורה ד"ר לונדון על טיפול בכדורי אנטיביוטיקה.

10.ביום 22.8.02, התובע אושפז במחלקה האורתופדית בבי"ח כרמל כשהוא סובל מכאבים והפרשות מוגלתיות בבוהן הראשונה ומפצע לחץ באזור ראש עצם המסרק החמישית בכף רגל שמאל. התובע אובחן כסובל מתהליך זיהומי חריף וטופל באנטיביוטיקה.

11.התובע המשיך לסבול מדלקות חוזרות ואובחן כסובל מאוסטאומיאליטיס בעצם המסרק החמישית. ביום 25.10.02, התובע אושפז בבי"ח כרמל לצורך כריתת זרת כף רגל שמאל עם חלק מעצם המטטרזוס.

12.ביום 24.7.03, התובע עבר ניתוח לכריתת הבוהן השניה בכף רגל שמאל.

האם מדובר בטיפול רפואי רשלני?

13.לטענת התובע, הטיפול הרפואי שניתן לו ע"י הנתבעים לוקה ברשלנות המתבטאת בשלושה עיקרים: העדר הוראה להפסיק טיפול תרופתי במיקרופרין (אספירין) טרם הניתוח, מה שגרם לדימום המסיבי באזור הניתוח, העדר הוראה לנטילת אנטיביוטיקה לפני הניתוח ולאחריו ומתן הוראה להימנע מפתיחת התחבושת או החלפתה חרף תלונותיו בדבר כאבים עזים.

14.התובע תמך תביעתו בחוות דעתו של פרופ' משה רופמן, מנהל המחלקה האורטופדית בבי"ח כרמל בחיפה. פרופ' רופמן ציין בחוות דעתו כדלקמן: "בעקבות הממצאים והתפתחות מהלך הטיפול, ניתן לקבוע כי הטיפול שבוצע בהדסה היה כושל ולמעשה מדגים רשלנות רפואית בשל אי מתן הטיפול האנטיביוטי בעת ביצוע הפעולה הניתוחית בהדסה. אין כלל ספק, כי כף רגל כזו, בה יש תהליך של פטרת וזהום כרוני קודם, מחייבת מתן טיפול אנטיביוטי, תוך ורידי ומעקב צמוד יום יומי !!

אין לבצע פעולה נתוחית כזו ללא מעקב צמוד ולבטח לא באופן אמבולטורי. גם הקביעה שאין לפתוח החבישה ולבדוק את כף הרגל היתה רשלנית ופוגעת וכאמור, הזהום שהתפתח מעיד על כך ולבטח יכול היה להמנע לו כף הרגל היתה נבדקת באופן צמוד!".