אטיאס נ' דפוטטוב ואח'

פסק דין

פתח דבר

התובע נפגע ביום 10.12.08 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). הוא עותר לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "הפלת"ד").

אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, פסק הדין מוגבל לשאלת הנזק בלבד.

נזקי התובע

הפגיעה

התובע נפגע בעת נסיעה ברכב עם נתבע 1, הרכב התהפך מס' פעמים, והתובע פונה לביה"ח, ואושפז שם עד ליום 15.12.08. לתובע אובחן שבר בצואר ירך שמאל עם ניתוק של טרוכנטר גדול, והוא עבר ניתוח בהרדמה מלאה של קיבוע השבר על ידי פלטה וברגים. התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה רבים, והיה בחופשת מחלה עד 7.5.09. התובע חזר לדריכה מלאה בהדרגה.

מהתיעוד הרפואי שצירף, עולה כי נכון ליום 11.6.09 התלונן על הגבלה בתפקוד ובביצוע עבודות שונות כגון מאמצי כיפוף ועלייה לרכב גבוה. כן צוינה צליעה בהליכה. הומלץ חיזוק שרירים ועומסי עבודה מתאימים זמנית, עם צפי לשיקום תוך מספר חודשים, ככל שיבוצע שיקום. ביום 17.9.09 הומלץ לתובע להמנע מעמידה ממושכת והליכה ממושכת, ולהגדיל מאמצים בהדרגה. התובע הופנה במידת הצורך לרופא תעסוקתי. לאחר מכן לא קיים תיעוד נוסף ביחס לביקורים, בדיקות, טיפולים וכיוצ"ב. התובע אישר בחקירה הנגדית כי צירף את כל התיעוד הרפואי, ואישר כי מאז ספטמבר 2009, כתשעה חודשים לאחר התאונה, הוא אינו מקבל טיפול רפואי בקשר לתאונה.

ממצאי המומחה הרפואי

הצדדים הסכימו על מינויו של פרופ' מיכאל סודרי כמומחה רפואי בתחום האורתופדי - כירורגי (להלן: "המומחה").

בחוות הדעת סקר המומחה את השתלשלות הפגיעה, ציין כי אובחן שבר אינטרטרוכנטרי עם תלישה של הטרוכנטר הגדול, וכי התובע עבר ניתוח לקיבוע השבר עם פלטה מתכתית. המומחה פירט את תלונות התובע, שכללו כאבים בירך שמאל בעמידה ובהליכה למרחק של למעלה מ – 200 מ', וחוסר יכולת להתכופף ולגרוב גרביים.

בבדיקה מצא המומחה כי אין עיוות ציר או צורה של הירך השמאלית, אין רגישות במישוש, תנועתיות הירכיים בשני פלגי הגוף זהה וללא חריקות, מופק כאב בסוף הסיבוב החיצוני, תנועתיות הברך הקרסול וכף הרגל תקינה, קיים דלדול שרירים זעיר בהיקף ירך מעל לפיקה, החזרים גידיים תקינים, כוח גס תקין, תחושה שטחית שמורה, התובע מסוגל לעמוד על עקבים ובהונות. בנוסף נמצאה ספק צליעה.

המומחה ציין כי בצילומי רנטגן השבר מחובר כהלכה, פלטה מתכתית עם 2 ברגים צמודה לירך, ויש מוקד הסתיידות קטן מעל הטרוכנטר הגדול.

המומחה ציין מעברו האורתופדי של התובע באופן כללי קיומן של רגליים שטוחות במידה ניכרת וטיפול במדרסים, לרבות תלונות על כאבי גב תחתון וכפות רגליים לאורך השנים. בנוסף, ציין המומחה כי ביום 21.9.08, חודשיים וחצי לפני התאונה, נחבל התובע בכף רגל שמאל, ותועדו תלונות של התובע בקשר לכאבים בכף הרגל ובגב באופן המקשה על תפקודו המקצועי.

על יסוד תלונות התובע, התיעוד הרפואי וממצאי הבדיקות, קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)(ב) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. תקנה זו מעניקה נכות בשל השפעה קלה על כושר הפעולה, והמומחה מצא להעניק רק מחצית מהנכות הקבועה בתקנה.

הצדדים לא זימנו את המומחה לחקירה, ולא חלקו על ממצאי חוות הדעת.

לאחר עיון בחוות הדעת אני סבורה כי יש מקום לאימוץ מסקנותיה, לרבות שיעור הנכות הרפואית שנקבע על ידי המומחה.

זה המקום להעיר כי לא מצאתי בחוות הדעת תימוכין לטענת ב"כ התובע בסיכומים כי המומחה צופה אפשרות של ניתוח נוסף לתובע.

קביעת המומחה מוגבלת כמובן להיבטים הרפואיים, ועל המשמעויות התפקודיות של הנכות אעמוד להלן.

ההשפעה התפקודית של הנכות