פסק דין
בפניי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לאופנוע ים בבעלות התובע בתאונה מיום 5.4.09 (להלן: התאונה).
לטענת התובע, ביום התאונה הוא נסע ברכב מיצובישי האנטר מ.ר. 3274866 אליו חוברה עגלת גרירה מ.ר. 3412824. על גבי עגלת הגרירה היה מונח אופנוע ים SEA DOO מס' 53425 דגם RXT בבעלותו (להלן: האופנוע).
התאונה ארעה בדרך מאילת לכיוון ת"א, בצומת הראשית בדימונה.
לטענת התובע, הנתבע 2, שנהג באותו זמן ברכב גולף מ.ר. 7467616 (להלן: הגולף), פגע בחלקה האחורי של עגלת הגרירה בעוצמה ובזמן שהתובע היה במצב עצירה בעומדו ברמזור אדום.
כתוצאה מהפגיעה האופנוע הוטח קדימה ונגרם לו נזק רב.
התובע הגיש את התביעה גם כנגד בעלת הגולף, הנתבעת 1, וגם כנגד המבטחת בביטוח צד ג', הנתבעת 3.
התובע טען כי לאופנוע נגרמו נזקים בגובה 25,413 ₪, זאת בהתאם לחוות דעת מטעם חב' "אי-טק הנדסה בע"מ". כמו כן תבע את שכ"ט השמאי בסך 2,882 ₪ ועגמת נפש.
בחוות הדעת פרט השמאי מטעם החברה הנ"ל, מר יצחק טלמור, את הנזקים שמצא בעת בדיקת האופנוע ביום 20.4.09. לגבי הנזק לגוף כלי השיט נכתב: "שבר כל אזור החרטום מגובה הלזבזת עד אזור תחילת השדרית. השבר נגרם כתוצאה מכך שהאופנוע זז קדימה ופגע בכננת המשיכה הנמצאת בקדמת הנגרר עליו יושב האופנוע, אשר חדרה אל תוך אזור החרטום. שריטות ושברים באזור החרטום, שבר בדופן שמאל, שבר ניקל קדמי". לגבי הנזק למנוע נכתב: "2 תושבות מנוע קרועות, שבר נחיר היגוי, שבר טבעת נחיר היגוי, שבר רדיאטור קירור מנוע, שבר תריס נחיר לרוורס, רעש בסיבוב משאבת הג'ט".
השמאי קבע כי הנזקים המתוארים נגרמו עקב דחיפת האופנוע בעוצמה לעבר הכננת שבחלק הקדמי של עגלת הגרירה עליה היה מונח האופנוע. לחוות הדעת צורפו צילומים של האופנוע, המשקפים את האמור בה לגבי הנזק לגוף הכלי. השמאי ציין כי קביעת גובה הנזק נעשתה בתיאום עם מכונאי ומתקן פיברגלאס שבדקו את האופנוע יחד עם השמאי.
הנתבעים לא הכחישו את אחריותם לתאונה, אלא טענו לגבי היקף הנזק, כאשר הנתבע 2 טען שהפגיעה ברכב התובע היתה פגיעה קלה בלבד, וכי הנזקים הנתבעים על ידי התובע הינם מוגזמים ומופרזים.
במהלך עדותו של התובע הוברר כי הוא מכר את האופנוע כחודש לאחר התאונה בסך של 8,000 ₪ למוסך בשם "מוסך רותם".
התובע טען בעדותו שמחיר מחירון של אופנוע הים הינו 42,000 ₪ ועל כן תביעתו לפיצוי ע"פ חוות הדעת הינה על הצד הנמוך. (עמ' 5, ש' 8-9)
בסיכומיו טען ב"כ התובע כי התביעה הינה להשבת המצב לקדמותו, ועל כן נתבע סכום הנזק לאופנוע בתוספת שכ"ט השמאי.
הנתבעים טענו, כאמור, כי הנזקים הנטענים הינם מוגזמים שכן מדובר היה בפגיעה קלה בלבד מאחור.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי יש למשוך את חוו"ד השמאי מתיק בית המשפט מאחר ואינה עומדת בסדרי הדין ובעיקר בתקנה 129 לתקסד"א, ומטעם זה בלבד יש לדחות את בתביעה. ההתייחסות היתה להעדר פירוט הכשרתו ונסיונו של השמאי וכן האזהרה העצמית המופיעה בפתיח טופס חוות דעת ע"פ התוספת הראשונה לפקודת הראיות.
בנוסף, נטען כי כתב התביעה מבוסס על תביעה לתיקון הנזק, בעוד שבדיון התברר שהתובע אינו מתכוון לתקן כלל את הנזק והאופנוע נמכר על ידו במצבו לאחר התאונה.
ב"כ הנתבעים טען כי לגבי הנזק הממשי שלכאורה נגרם לתובע, לא הובאו כל ראיות. התובע לא צרף אסמכתא לגבי הסכום בו נמכר האופנוע ולא לגבי שוויו במועד המכירה ועל כן, לטענתו, לא הוכחו נזקיו.
לאור זאת נטען ע"י ב"כ הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בהעדר הוכחה מספקת לנזקים הנתבעים.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני קובעת כי לגופו של עניין, בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזקים לבין התאונה, שוכנעתי כי הנזקים המתוארים בחוו"ד השמאי יצחק טלמור אכן נגרמו בתאונה. הנזקים וכן מנגנון גרימתם מתוארים בהרחבה בחווה"ד ובתמונות שצורפו, והשמאי לא נשאל ולו שאלה אחת לגבי התאמת הנשזקים למנגנון הגרימה המתואר ע"י התובע ומפורט בחוו"ד. גם התובע לא נשאל ולו שאלה אחת על תאונה קודמת או מצב קודם של האופנוע. על כן, אני מעדיפה, על פי מאזן ההסתברויות, את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע לגבי עוצמת המכה בעת התאונה, וקובעת שהפגיעה היתה בעוצמה שדחפה את האופנוע אל כננת עגלת הגרירה וגרמה לו את הנזקים המתוארים בחווה"ד, בגוף הכלי ובמנוע.