אטיאס ואח' נ' לוי ואח'

החלטה

בקשה לסילוק תביעה שכנגד על הסף בהעדר עילה.

רקע עובדתי –

בתאריך 21.9.10 הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבות לביטול הסכם ולהשבת סך של 250,000 ₪. בקליפת אגוז טענה התובעת כי נפלה קורבן למסע "עוקץ" שבמסגרתו שכנעו הנתבעות את התובעת להשקיע סך של 250,000 ₪ במיזם עסקי לשיווק מוצרי תקשורת. התובעת התפתתה להשקיע סך של 250,000 ₪, סכום שנלקח כהלוואה בנקאית כנגד שעבוד נכס מקרקעין, תמורת הכללתה בהסכם שותפות עם הנתבעות. בדיעבד התברר לתובעת לטענתה כי מצגים שהוצגו כלפיה היו מצגי שווא ולמעשה "נפלה בפח שטמנו לה" על מנת לגזול את כספה. מכאן התביעה.

בתאריך 7.12.10 הגישו הנתבעות כתב הגנה וטענו כי התובעת היא זו אשר יזמה את הפניה אל הנתבעות בנסיון לשכנען לצרפה לשותפות. כל המידע הרלוונטי הוצג בפני התובעת והנתבעת קיבלה על עצמה התחייבויות חוזיות לאחר שבדקה את כל הנתונים ושקלה היטב את שיקוליה. על אף שהתובעת הבינה וקיבלה על עצמה התחייבויות כלפי הנתבעות הרי שבפועל לא תרמה לעסק המשותף דבר "ורק היוותה נטל". בנקודת זמן מסוימת החליטה התובעת באופן חד צדדי כי ברצונה להסתלק מן השותפות ואולם צעד חד צדדי זה איננו אפשרי על רקע מערכת היחסים החוזית בין הצדדים.

בד בבד הוגש כתב תביעה שכנגד כאשר התביעה מוגדרת כ"פגיעה בשם ולשון הרע – נזיקית" וסכום התביעה הועמד ע"ס של 100,000 ₪. בסעיפים 2-19 לכתב התביעה שכנגד מפרטות הנתבעות והתובעות שכנגד את השתלשלות העניינים העובדתית הקשורה למערכת העסקית שהתקיימה בין הצדדים. בסעיפים 20-22 נרשם כדלקמן:

"20.תובעת שכנגד מס' 1 תטען כי בנוסף לנזקים ולהפסדים שגרמה הנתבעת שכנגד, הנתבעת שכנגד מכפישה את תובעת שכנגד מס' 1, משמיצה אותה במעגל החברים ומעלילה עליה עלילות שווא, תוך פגיעה בשמה, דבר הגורם לנתק בין תובעת שכנגד 1 לבין סביבתה.

21. כמו כן יטענו התובעות שכנגד כי בגלל הכפשותיה של הנתבעת שכנגד ולאור השמועות שהיא מפיצה והוצאת הדיבה כי העסק ח.מ.ש פתרונות הוא שותפות של נוכלים אשר מבצעת "עקיצות", בכך היא פוגעת בשם של העסק וגורמת לאיבוד לקוחות וכיוצא בזה לאובדן הכנסה.

22.עוד יטענו התובעות שכנגד כי מהיום שהנתבעת שכנגד נכנסה לשותפות ונכון למועד כתיבת שורות אלו, נגרמים להם נזקים כבדים, טרטור רב, התרוצצויות רבות, הוצאת דיבה, תשלומים לעו"ד על מנת שיוציא את האמת לאור ויחשוף את התנהגותה הזדונית של הנתבעת שכנגד".

תורף הבקשה לסילוק על הסף נמצא בסעיפים 5 ו – 6 לבקשה בזו הלשון:

"5.לפיכך, לפנינו כתב תביעה שכנגד הערוך שלא כדין ובו סתירה פנימית בוטה באורח שאינו ניתן ליישוב.

בעוד שהתביעה מוגדרת בכותרתה "פגיעה בשם ולשון הרע", הרי בגוף כתב תביעה שכנגד לא מפורטות עובדות היכולות להקים טענה כלשהי כלפי המבקשת, בין ביחס לתוכן ההשמצות המיוחסות לה, בין ביחס למועדי ביצוע ההשמצות המיוחסות לה ובין ביחס לפורום בו בוצעו ההשמצות כביכול.

לכן, מעבר לעובדה שאין באפשרות המבקשת להתגונן מפני טענות סתמיות וכלליות הנעדרות פירוט מינימלי בניגוד לדין בענין הוצאת לשון הרע כביכול, הרי אין למשיבות עילת תביעה נגד המבקשת על פי העובדות המפורטות בכתב תביעה שכנגד.

בניגוד לדין, כתב התביעה אינו מפנה להוראות החוק הרלוונטי ולסעיפים החוק שהופרו לטענת המשיבות ואין באפשרות המבקשת להשיב על טענות שלא נטענו, לא כל שכן להסתמך על הגנות המפורטות בחוק איסור לשון הרע או בכל דין אחר.

6.אם לא די בכך, בסייפת כתב תביעה שכנגד תובעות המשיבות את סכום התביעה בגין עוגמת נפש ולא בגין לשון הרע, עובדה הסותרת מניה וביה את כותרת כתב התביעה.

מסייפת כתב תביעה שכנגד עולה כי עילת התביעה איננה לשון הרע ולכן נמצא כי בכתב תביעה שכנגד גלומה סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב, ובנסיבות אלה אין באפשרותה של המבקשת להתגונן כיאות".

ב"כ הנתבעות מבקש לדחות הבקשה לסילוק על הסף בנימוק כי:

"תחילה יבקשו המשיבות לציין כי ב"כ המבקשת לא שם לב שמהות התביעה שכנגד מוגדרת גם כנזיקית ולא רק כפגיעה בשם ולשון הרע.

כל שמפורט בסעיפים 1-19 לכתב התביעה שכנגד זה השתלשלות העניינים ותיאור הנזקים שנגרמו לתובעות שכנגד.

החל מסע' 20 ואילך מדובר על השמצות שמשמיצה המבקשת את משיבה מס' 1 באופן אישי ואת המשיבות כבעלות עסק בפני לקוחות שונים (ראה סע' 21 לכתב התביעה שכנגד).