אטון נ' קרת

החלטה

א.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא, מיום 26.11.09, אשר דחה את "ערעור" המבקשת על החלטת ראש ההוצל"פ, מיום 24.11.09, על פיה נדחתה בקשת המבקשת לדחיית המועד, שנקבע לפינוי דירתה.

המדובר בהליך ארוך וממושך המתנהל בהוצל"פ מזה שנים. עד היום, כעולה מתגובת כונס הנכסים לבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, הוצאו 11 צווי פינוי וכן נעשו 11 הסדרים עם המבקשת, שכולם הופרו על ידה.

לטענת כונס הנכסים במהלך 6 השנים האחרונות, שבה המבקשת ועותרת לעיכוב ביצוע הפינוי, למרות שהחובות הגבוהים, התלויים ועומדים, אינם משולמים.

ב.המבקשת פנתה לראש ההוצל"פ בבקשה מיום 16.11.09, בה ציינה, בין היתר, כדלהלן:

"אני אטון עליזה אמורה לפנות את הדירה בסוף חודש נובמבר 2009. מאחר ועברתי תאונת דרכים ביקשתי דחיה לפברואר. עו"ד קרת לא הסכים ונאלצתי לחתום על סוף נובמבר....

אבקש מבית המשפט לדחות את הפינוי. אני אקבל חוזה חדש לשכר דירה ואני אמציא לבית המשפט... בכל מקרה אני מוסרת את הדירה...

אני יודעת שעו"ד קרת בא לקראתי, אני מודה לו על כך אבל במצב הקיים אבקש דחיה אחרונה ולא חשוב מה יקרה, אבקש לדחות ל-1.2.2010 כדי שכל הצדדים יהיו מרוצים...".

ג.ראש ההוצל"פ דחה את בקשת המבקשת וקבע כדלהלן:

"לאחר שעיינתי בבקשת החייבת ועל יסוד הנימוקים המפורטים בתגובת הכונס, אני דוחה בזאת את הבקשה.

מועד הפינוי נדחה על ידי הכונס פעמיים. פעם אחת בשל חוזה שכירות שהציגה החייבת ופעם שניה בשל תאונת דרכים שעברה החייבת.

בקשת החייבת לדחיית מועד פינוי בשל הצורך בשיפוץ הדירה שהושכרה על ידה לפני כחודש אינה מהווה עילה לדחיית הפינוי, קל וחומר כשמדובר בבקשה לדחיה שלישית במספר".

ד.על החלטה זו של ראש ההוצל"פ הוגשה בר"ע לביהמ"ש השלום.

בית משפט השלום (כב' השופט סובל) דחה את הבר"ע וקבע בהחלטתו מיום 26.11.09 כי לא מצא ממש בבקשה ואין סיבה לדחיה נוספת.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ובה עתרה, בין היתר, לעכב את הליכי הפינוי עד יום 1.2.2009 (כוונת המבקשת היא, כמובן, לעיכוב ביצוע הפינוי עד פברואר 2010).

ה.לא מצאתי כל ממש בבקשה.

סבורה אני כי בנסיבות הענין, עולה בעליל כי המבקשת, הנוקטת בהליכים מרובים, בבית המשפט השלום ובבית משפט זה, השיגה, למעשה, את מטרת הבקשה והבקשה שהוגשה לראש ההוצל"פ מוצתה, למרות שלא נענתה.

מנסיבות הענין גם עולה כי המבקשת, נוטה לנצל את אורך הרוח שנוהג בה כונס הנכסים, מזה שנים, ומטרפדת שוב ושוב את מימוש הנכס אשר עשוי לסייע גם לה, על דרך פרעון חלק מהחובות הגבוהים המעיקים עליה.

טענות המבקשת שנשמעו בישיבת היום לא הבהירו במה טעה ראש ההוצל"פ, משלא עיכב את ביצוע הפינוי, פעם נוספת, ובמה טעה ביהמ"ש קמא משדחה את בקשת רשות הערעור על החלטה זו.

מכל מקום, אין כל ממש בבקשה, במיוחד עתה, משכאמור כמעט חלף פרק הזמן שהיה נשוא בקשת המבקשת והכוונה לאורכה עד 1.2.2010, משארכה זו נלקחה על ידי המבקשת, ולא ניתנה לה, אך הושגה על ידה בקיום ההליכים המשפטיים שהתארכו במשך כחודשיים.