אטהרי נ' ביטר ואח'

פסק דין

בפני תביעה שטרית, בסך של 20,000 ₪, שנפתחה בהגשתו לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 1716411122) של שטר חוב בסכום זה ע"י התובעת, הגב' מרים אטהרי, נגד הנתבעים, הגב' פנינה אשכנזי (ביטר), ואביה, מר יוסף אשכנזי, שערב לשטר. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר, באיחור.

לאור בקשות ותגובות רבות שהוגשו בתיק, מתברר, כי יריעת המחלוקת היום אינה מגיעה אף לסך של 3,000 ₪, ובנסיבות אלה התקיים היום הדיון בהתנגדות באופן בלתי פורמאלי, והצדדים הסכימו להכרעה לפשרה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

אין חולק בעובדות הבאות: התובעת השכירה לנתבעת בית מגורים באלפי-מנשה, לתקופת שכירות שנועדה להסתיים ב-31.7.2012. שטר הביטחון נועד להבטחת התחייבויותיה על פי הסכם השכירות. הנתבעת אחרה בתשלום השכירות עבור חודש יוני 2012, ואף צברה חוב מסוים לחברת החשמל. ביום 18.6.2012 הגיעו התובעת ובניה למושכר, ובהעדר הנתבעת ניתק בנה של התובעת את הנתיך הראשי מלוח החשמל. בסמוך לאחר מכן, עזבה הנתבעת את המושכר ועברה להתגורר בבית אביה, הנתבע, בכפר סבא, עם ילדיה. דמי השכירות עבור חודש יוני 2012 שולמו בסופו של דבר ביום 22.6.2012. דמי השכירות עבור חודש יולי שולמו בחודש אוקטובר 2012, לאחר שכבר נפתח תיק ההוצאה לפועל. באותו מועד שולמו גם סכומים נוספים שדרשה התובעת, כגון תשלום לועד הבית ולגז. המושכר עצמו הושכר לשוכר חדש בסוף חודש יולי 2012, ובדירה נותרו ספות וספריה של הנתבעת. אלה הושארו בדירה במשך שנת שכירות נוספת, ובסופו של דבר הועברו בהסכמה לבעלות השוכר החלופי. בעקבות הליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו על חשבון הבנק של הנתבע, הפקיד הנתבע בקופת בית המשפט סך 3,000 ₪, וההליכים בוטלו.

טענות התובעת הן, בקליפת אגוז, כי נותרו הפרשים של 205 ₪ עבור דמי שכירות וגז שלא שולמו במלואם, כי הדירה הושארה במצב בו נדרש ניקוי נוסף (בעלות של 500 ₪), כי נסיונות הנתבעת לתקן, באופן לא מקצועי, את הנתיך שנותק הסבו נזק למערכת החשמל והזקיקו שירותי חשמלאי (בעלות של 400 ₪), כי התובעת נדרשה לשכפל מפתח לתיבת הדואר (70 ₪), לשכור שירותי עורך-דין לשם משלוח מכתב התראה (232 ₪), להוציא כספים עבור אגרות פתיחת תיק הוצאה לפועל ונקיטת הליכים (478 ₪), וכי עבור הזמן שהושחת בטיפול בכל אלה, לרבות הוצאות חניה והפסד זמן, מגיע לה סך 710 ₪. בסך הכל היא דורשת סך 2,595 ₪ לא כולל הפרשי הצמדה וריבית על האיחור בתשלום דמי השכירות, פיצוי עבור עגמת נפש, ותשלום עבור מתן שירותי אחסנה לספות ולספריה שנותרו במושכר, במשך שנה תמימה נוספת.

טענות הנתבעת הן, בקליפת אגוז, כי לא נותרו הפרשי שכר דירה, כי המושכר הוחזר במצב תקין וטוב, ונקי מכפי שהתקבל בידיה, כי הנזק שנגרם לארון החשמל נגרם בעטיו של הניתוק, שלא היה כדין, כי לא היה צורך בשכפול מפתחות, כי לפיכך לא היה חוב שהזקיק פניה לעורך-דין ופתיחת תיק הוצאה לפועל – ומשום כל אלה, כי אין עליה לשלם לתובעת סכום כלשהו; למעשה, הנתבעת סבורה שהיא הצד הניזוק בפרשייה, לאור הצורך להתגורר במשך חודש וחצי מתוך תקופת השכירות בבית אביה, לרבות הסעת הילדים הלוך ושוב לגנים וקיטנות באלפי-מנשה. הנתבעת מסבירה את האיחור בתשלום דמי השכירות בכך שלא עבדה משך מספר חודשים. הנתבעת מתכחשת לחובה לשלם עבור "אחסון" המיטלטלין, לאור ההסכמות אליהן הגיעה עם השוכר החלופי.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו. כפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיון הלא-פורמאלי, משקף פסק-דין זה גם הערכה, בין היתר, של עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, ובשים לב לכך שלכל הדעות היה חוב דמי שכירות שלא שולם בעת שנפתח תיק ההוצאה לפועל, ומאידך לכך שעל פני הדברים עומד ניתוק הנתיך על ידי בנה של התובעת בניגוד להסכם ולדין, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 900 ש"ח.

במקביל, ועל פי הסכמתה שניתנה בדיון, אני מורה לתובעת להחזיר לנתבעת את כל השיקים שנותרו בידיה בקשר עם דמי השכירות (לרבות שיקים לביטחון וכיו"ב), וזאת תוך 14 יום.

כאמור, בקופת בית המשפט מופקד ערבון. לפיכך אני מורה לגזברות להעביר מתוכו סך של 900 ₪ לתובעת, ואת היתרה להחזיר לנתבע מס' 2.

תיק ההוצאה לפועל ייסגר.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: