אטדגי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

עניינו של פסק דין זה בתביעת התובע להכיר בפגיעה ברגלו הימנית כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותו של מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק").

רקע עובדתי

1.התובע נחבל ברגלו הימנית. במיפוי עצמות שנערך לו נמצא כי הוא סובל מקליטת יתר דיפוזית בברך ימין.

2.לטענת התובע, ביום 24.11.2007 או בסמוך למועד זה, עת עלה במדרגות בית המלון שבו עבד כאיש אחזקה (להלן - "בית המלון"), בידו האחת סולם וביד השנייה דלי מלא בכלי עבודה, החליק במדרגות ונפגע ברגלו הימנית (להלן - "האירוע").

3.ביום 14.2.2011, כעבור למעלה משלוש שנים ממועד האירוע, הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע. תביעתו נדחתה על ידי פקיד התביעות בנימוק זה -

"מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. אף אם ארע לך תאונה בעבודה במועד הנ"ל, בשל הזמן הרב שחלף, אין באפשרותי כיום להוכיח את פרטי האירוע והעובדות הקשורות בתאונה."

4.בעקבות החלטה זו הגיש התובע (ביום 9.8.11) את תביעתו דנן, ובגדרה מבקש הוא להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה". הנתבע, מנגד, מבקש לדחות את התביעה מאחר שהתובע השתהה בהגשת תביעתו ומשלא הוכח קיומו של "אירוע תאונתי" כלשהו "תוך כדי ועקב" עבודת התובע אשר הביאו לליקוי בברכו הימנית.

5.מטעם התובע העידו הוא עצמו, בנו מר כפיר אטדגי, גב' אסתר מלכה אמו של מנכ"ל בית המלון ומבעלי בית המלון (להלן - "גב' מלכה") וכן גב' סיגל אמסלם, שהיתה בתקופה הרלוונטית מנהלת מחלקת האירועים בבית המלון (להלן - "גב' אמסלם"). מטעם הנתבע העיד אביו של מנכ"ל בית המלון, מר אליהו מלכה המסייע למנכ"ל בעבודתו השוטפת בבית המלון (להלן - "מר מלכה"). בהקשר זה יצוין כבר עתה כי הוריו של מנכ"ל בית המלון היו מעורבים בניהול בית המלון באופן שוטף, לרבות בכל הנוגע לאירוע הנטען בהליך זה.

הכרעה

6.המחלוקת העיקרית בין הצדדים בשלב זה היא בשאלה אם אכן התרחש האירוע הנטען על ידי התובע, אם לאו. מדובר בשאלה עובדתית, שכמקובל יש להכריע בה על יסוד ממצאי מהימנות העדים וגרסאות הצדדים והשתלבותם של אלה במארג הראיות. בנסיבות העניין דנן, שעה שהאירוע הנטען התרחש כחמש שנים ומעלה מהמועדים שבהם התייצבו העדים בבית הדין למסירת עדויותיהם, ושעה שפרט לתובע לא היו עדים ישירים לנפילה עצמה - יש לקבוע את הממצאים בזהירות המתבקשת.

7.ייאמר כבר עתה כי לאחר ששקלתי את מכלול העדויות שהובאו בפניי, מצאתי כי יש לקבל את התביעה. אמנם מדובר, כאמור, באירוע שהתרחש לפני זמן רב ושלא היה לו עד ישיר פרט לתובע, ובנסיבות אלה הנטל המוטל על כתפיו להוכיח את תביעתו הוא נטל מוגבר, אך לטעמי התובע הרים נטל זה. גרסת התובע - כי נפל בעת שעלה במדרגות בית המלון, החליק ונפצע ברגלו - מהימנה עלי, הן משום שהתובע והעדים מטעמו הותירו רושם אמין, והן מאחר שעדויותיהם משתלבות זו בזו וביתר הראיות, כפי שיפורט להלן.

8.נפילה בעבודה: התובע העיד, כי בעת שעלה במדרגות בית המלון, בידו האחת סולם ובידו השנייה דלי מלא כלי עבודה, החליק על חול ים שהיה מפוזר על המדרגות, נפל ונחבל ברגלו. לדבריו, בסמוך לאחר הנפילה אחז במעקה המדרגות, עלה אט אט למבואת בית המלון, הודיע לגב' אמסלם על פציעתו (וזו הודיעה על כך למר מלכה שהגיע מאוחר יותר). כן הודיע התובע על הפציעה לאשתו ולבנו. התובע נשאר ללון בבית המלון (כפי שעשה מפעם לפעם), למחרת הגיע בנו לבקרו ובהמשך הגיעה גב' מלכה והסיעה אותו לקופת החולים.

9.מעדותה של גב' אמסלם עולה כי נכחה בבית המלון בעת האירוע. לדבריה, באחד הימים מעד התובע במדרגות, דידה בכוחות עצמו למבואה כשהוא סובל מכאבים עזים, שם היא נתנה לו כוס מים והתקשרה לגב' מלכה להודיע כי התובע נפל בעבודה. גב' אמסלם ציינה כי היא זוכרת שגב' מלכה לקחה את התובע לקופת החולים למחרת היום (עמ' 27 לפרוטוקול). עוד אישרה גב' אמסלם את טענת התובע שלפיה מר מלכה מילא בנוכחותה את טופס בל/250 בעניינו של התובע ("טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה"; נ/2; להלן - "טופס בל/250"). ויודגש, כי לא זו בלבד שגב' אמסלם אינה בעלת אינטרס בתביעת התובע, אלא שכעולה מעדותה, בינה לבין התובע לא קיים היום כל קשר והיא זומנה לבית הדין באמצעות צו הבאה. בעובדה זו יש כדי לחזק את מהימנות גרסתה של הגב' אמסלם התומכת בגרסת התובע.

10.גב' מלכה העידה כי שמעה שהתובע נפל. לשאלה "מה זכור לך מיום 24.11.07?" השיבה: "לא הייתי במקום. לא הייתי עדה לשום דבר רק שמעתי שהוא נפל...", ולשאלה "ידוע לך שכן היה מקרה והוא נפל מן הסולם." השיבה: "כן. כך אמרו לי, לא ראיתי". כן אישרה גב' מלכה את גרסת התובע כי לקחה אותו למרפאה. אמנם היא נמנעה מלומר במפורש שהיה זה בקשר לאירוע אך משילוב עדותה עם עדותם של התובע וגב' אמסלם עולה כי היה זה למחרת האירוע. גב' מלכה ציינה כי ייתכן שאף רכשה עבור התובע משחה. עדותה של גב' מלכה תומכת בגרסת התובע באשר לעצם נפילתו בבית המלון, אף שלא נכחה במקום בעת האירוע.

11.תמיכה בגרסתו של התובע ניתן למצוא גם בטופס בל/250, שנרשם בו כי התובע "עלה עם סולם במדרגות והחליק במדרגה השנייה וסובב את הרגל". אמנם מר מלכה, עד הנתבע, שניכר היה כי לא רצה לאשר את גרסת התובע, העיד כי פרטים אלה נכתבו על ידו מפי התובע ולא מידיעתו האישית, היות שהוא עצמו לא נכח במקום בעת האירוע. ואולם, בכך אין כדי לקבוע שהדברים שנרשמו בטופס אינם אמת.

12.לא נעלם מעיני כי עדותם של בני הזוג מלכה באשר לעצם הנפילה, לכאורה מהווה עדות שמיעה שאין לקבלה. אלא מאי? התרשמתי מעדותם כי ניסו ככל יכולתם שלא לתמוך בגרסת התובע, ואף על פי כן נמצאה גרסתם תומכת בגרסתו, שלפיה הוא נפל בבית המלון. לאור הנטייה הגוברת לבחון ראיות על פי משקלן ובהצטרף עדויות אלה של מר מלכה וגב' מלכה לעדותם המהימנה של התובע ושל גב' אמסלם, יש לראות בעדויות אלה חיזוק לגרסת התובע.

13.אף ממסמכים רפואיים שונים, שמטבע הדברים יש ליתן אמון רב לאמור בהם, חוזרת ועולה טענת התובע לנפילה במדרגות בסמוך למועד הנטען על ידו. כך, רישום רפואי מיום 26.11.07 שנערך בשעה 17:10 מעלה כי בסיבת הפנייה נרשם "מזה כשעתיים כאבים בברך ימין בעליה למדרגה, צולע עם כאבים" (נ/4). גם רישום רפואי מיום 16.12.07 נרשם "מזה כ-20 ימים נפל במדרגות ומאז כאבים בברך ימין ..." (נ/4; הדגשה שלי - י.א.ש.), ואף בטופס בל/250 נרשם ב"תאור התאונה": "עלה עם סולם במדרגות והחליק במדרגה השנייה וסובב את הרגל". מהמסמכים הרפואיים האמורים לעיל, כמו גם מהטופס, עולה בבירור שהתובע נפל במדרגות, וכאמור, לא מצאתי שלא ליתן אמון במסמכים אלה

14.עיון ברישומים הרפואיים מעלה כי אמנם לא צוין בהם שמדובר בתאונת עבודה, והביקורים נרשמו כביקורים רפואיים "רגילים", אלא שאין בכך, לטעמי, כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע. העובדה שהתובע נמנע מלציין כי נפל בעבודה אלא אך פירט את אופן הנפילה, אינה פוגעת במהימנות גרסתו בעניין מקום הנפילה. משנתמכת הגרסה בעניין הנפילה בעדויות כמפורט לעיל, שמהן עולה כי הנפילה התרחשה בבית המלון, יש לקבל את גרסת התובע כי נפל תוך כדי ועקב עבודתו.

15.מועד האירוע: הנתבע טוען כי ביום 24.11.07, שחל בשבת, לא התרחש כל אירוע, שכן אין מחלוקת שהתובע לא עבד בשבתות. מכאן מבקש הנתבע ללמוד כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שאירעה לו "תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק. ואולם, הן התובע, הן גב' אמסלם טענו כי האירוע לא התרחש בשבת והתובע השלים וטען כי ככל הנראה שגה בציון המועד המדויק של האירוע בפניותיו לנתבע. דברי התובע, שלפיהם פנייתו לקופת חולים (ביום 26.11.07; נ/4) היתה יום או יומיים" לאחר האירוע (עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול), אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין זה, ואף הגב' אמסלם ציינה כי הגב' מלכה לקחה את התובע למרפאה למחרת האירוע (עמ' 27 לפרוטוקול). מכאן, כי ייתכן שהאירוע חל ביום א' בשבוע שהרי הביקור בקופת החולים היה ביום שני בשבוע. מכל מקום, לאור הרושם המהימן שהותירו על בית הדין עדויות התובע ועדיו, כפי שפורט לעיל, מקובל עליי הסבר התובע כי נפלה שגגה בידיו בציון מועד האירוע בטפסים השונים שמילא במסגרת תביעתו בנתבע, ויש לדחות את טענת הנתבע כי השגגה במועד האירוע מלמדת כי הוא לא התרחש כלל.