אחריות להדבקות עדר כבשים במחלה מדבקת

1.       עדר כבשים של התובע נדבק במחלה מדבקת, וכתוצאה מכך נאלץ התובע למוכרו במחירי הפסד. האם תוספי המזון (נחושת ומוליבדן) לבליל שקיבל העדר לאכילה, הם שגרמו לו להחלש וכתוצאה מכך להדבק במחלה? דהיינו, כלום יש קשר סיבתי בין מצבו של העדר בשל האבסתו בבליל שכלל את שני תוספי המזון, לבין הופעת המחלה? בהנחה שאכן העדר הוחלש על ידי התוספים הללו, וכתוצאה מהיחלשותו נדבק במחלה, מי אחראי - הרופאים שטיפלו בעדר, ספקית הבליל או ספקית התוספים, שמכרה אותם לספקית הבליל. אלו הן השאלות המרכזיות העומדות לפני בפסק דיני זה.

הצדדים המעורבים ורקע עובדתי

2.       התובע היה בעלים של עדר כבשים, אותו החזיק במשקו במושב בית שערים.

הנתבעת 1 וצד' ג' 1, שהיא "החקלאית, אגודה שיתופית לביטוח ולשירותים וטרינריים למקנה בישראל" (להלן - " החקלאית"), העניקה שירותים וטרינריים לבעלי משקים. החקלאית היתה מעין מבטחת, "קופת חולים" לבעלי חיים, אשר תמורת תשלום קבוע, סיפקה שירותי רופא וטרינר לחקלאים המבוטחים בה. הרופאים הוזמנו על ידי בעלי העדרים כל אימת שהיה צורך בהם.

הנתבעים 2 ו-3 וצדדים ג' מס' 2 ו-3, הם רופאים וטרינריים (להלן - " דר' איל" ו" דר' שרוני") שהיו עובדיה ושלוחיה של החקלאית, ושניהם, תחילה דר' איל ואחריו דר' שרוני, טיפלו בעדרו של התובע מטעמה של החקלאית.

הנתבעת מס' 4,  שיווק חקלאי בע"מ (להלן - " שיווק חקלאי") היא הבעלים והמנהלת של מרכז המזון בנהלל, שבו נהג התובע לרכוש את הבליל היומי עבור הכבשים.

שיווק חקלאי רכשה את תוספי המזון מאת צד ג' מס' 4 (להלן - " אמבר"), חברה שעסקה בהספקת ויטמינים ומינרלים לחקלאות. אמבר הכינה את התרכיז (ובחוות הדעת של מומחי הצדדים - גם "פרימיקס") של תוספי המזון. שיווק חקלאי היתה מזמינה אצל אמבר את התוספים על פי הוראות הוטרינר או התזונאי או הבעלים של העדר, והחשבוניות היו על שמה של החקלאית. שיווק חקלאי ערבבה את תוספי המזון אל תוך כמות מדודה של הבליל, אותו רכש התובע ממנה מדי יום ביומו.

שיווק חקלאי שלחה הודעה לצדדי ג'  - החקלאית, דר' איל, דר' שרוני ואמבר.

3.       התובע היה קשור עם החקלאית בהסדר של ביטוח שירותים רפואיים-וטרינריים על בסיס של תשלום חודשי. תמורת התשלום היה התובע זכאי, בין היתר, להזמין רופא לעדרו ולקבל תרופות.

4.        בשנת 1994, אבחן דר' איל, הוטרינר האזורי אשר טיפל בעדרו של התובע מטעם החקלאית, כי הכבשים בעדר סובלות מהרעלת נחושת. על פי הוראותיו טופל העדר במתן תוסף בשם מוליבדן, שתפקידו לנטרל את הנחושת שנמצאת במזונו של העדר. תחילה הועלה הריכוז ל-30PPM  (הסימון PPM מראה על ריכוז החומר ביחידות מיליון) ולאחר כארבעה חודשים, כשנראה היה כי מצבו של העדר התייצב, הופחתה הכמות והועמדה על 7PPM, שנהוג לתתה כטיפול מניעתי.

עד 1996, לא היו תלונות על הרעלת נחושת נוספת.

5.       המזון של העדר הוא בליל הכולל מזון מן הצומח ומוסיפים לו תוספים שונים כמו מינרלים וויטמינים. המדריך החקלאי, רופא העדר או תזונאי מומחה למזון העדרים, הם שאמורים לקבוע את המינון של התוספים, שיש להם משמעות בריאותית,  בהתאם למצבו של העדר.

6.       כאן המקום ליתן הסבר קצר, שפושט לצרכינו, על השפעתם של הנחושת ושל המוליבדן על הכבשים, כפי שעלה מחוות הדעת ומעדויותיהם של המומחים של הצדדים.

אין מחלוקת כי הכבשים זקוקות לכמות מסוימת של נחושת על מנת לבצע את פעולות החיים, לרבות פעולת העיכול. עודף הנחושת נאגר בכבד של הכבשים. בשלב שבו הכבד אינו יכול יותר לאגור את הנחושת, היא מופרשת לדם ולאיברים נוספים. במצב זה נגרמת הרעלת נחושת, היוצרת תופעות כמו הצהבת לחמית עיניהם של הכבשים והצהבת הכבד, ובסופו של הליך המחלה - אף למוות (וראו בעמ' 6 לחוות דעתו, נ/21, של פרופ' תגרי, מומחה לביוכימיה ותזונה של בעלי חיים, שנתן חוות דעת לשיווק חקלאי; וראו גם בעמ' 35 לעדותו של דר' בק, וטרינר, אשר נתן חוות דעת, ת/1, לתובע. הוא ציין כי כאשר מתחיל הכבד להפריש נחושת לדם, בשל העדר יכולת להמשיך ולספוג נחושת, תמות הכבשה תוך מספר ימים).

הבדיקה אם יש הרעלת נחושת נעשית על ידי ביאופסיה של הכבד (וראו בעמ' 6-7 ב- נ/22, חוות דעתו של פרופ' עמיחי אריאלי, מומחה לתזונת בעלי חיים בפקולטה לחקלאות ברחובות, שהעיד ל"אמבר"). 

          המוליבדן מכיל חומרים המפרקים את הנחושת. עדר שיש חשש שלקה בעודף נחושת, מתן מוליבדן ינטרל את השפעתה בכך שהיא תתחבר למוליבדן ותופרש יחד אתו אל מחוץ לגופה של הכבשה. 

          יש ליתן מידות בדוקות של חומרים אלה על מנת לשמור על בריאות העדר. העדר זקוק לנחושת, אם כי נחושת קיימת במזון. הנטרול באמצעות המוליבדן, צריך להיעשות כך שתישמר הכמות הנכונה של נחושת, לה זקוקה הכבשה, ולא להביא לכך שהכמות של נחושת תפחת מהמינון הדרוש, מה שעלול לפגוע בפעולות חייו ובבריאותו של העדר. מקובל לחשוב כי הטיפול המניעתי ההולם הוא של מתן מוליבדן בכמות של 7PPM, ואילו לטיפול בעדר שיש לו סימנים של עודף או הרעלת נחושת, ניתן לתת תוסף זה במינון של 30PPM מקסימום.

7.       בחודש ינואר 1996 גילה התובע מחלה בעדרו. לטענתו, מצא שלוש כבשים מתות, ניתח אותן בעצמו, מבלי להביאן לוטרינר, מצא שהכבדים שלהן שחורים ואחר כך זרק את הגופות, מבלי לשלחן לבדיקות כלשהן.

התובע דיווח על כך לשיווק חקלאי, וזו מיהרה לדווח על התלונה לאמבר, אשר לקחה חזרה את התוספים והמינרלים, שהיו ארוזים בשקיות של 14 ק"ג, ושעדיין נמצאו אצל שיווק חקלאי. יצויין, כי אמבר סיפקה לשיווק חקלאי תרכיז של התוספים, כאשר שיווק חקלאי ערבב את התרכיז עם המזון של הכבשים (בכמות של 500 ק"ג חומר יבש ועוד כ-500 ק"ג כאשר התווסף לחומר רטיבות).