אחריות המדינה לנזקים שנגרמו לתושבי השטחים בגין פעולות שבצעה

בתיק זה , הוגשה תובענה לתשלום פיצויים, על ידי מספר תושבים תושבי השטחים, בגין פעולות שביצעה המדינה, פעולות שלשיטתם ,בוצעו ברשלנות, תוך הסבת נזקים כאלה ואחרי, שלתשלום פיצויים בגינם כאמור, הם עותרים במסגרת ההליך הנוכחי.

ההליכים בתיק, התנהלו בעצלתיים.

התנהל הליך של בקשה לפטור מאגרה, שלמעשה הסתיים בבית המשפט העליון, אך לאחרונה, אך הוכרע על ידי בית המשפט המחוזי, בערעור על החלטת רשם, בפברואר 2004.

לאחר השלמת הליך זה, ולאחר שעבר התיק לשמיעה לפני, התקיימה ישיבת קדם משפט, כשבמסגרתה, עלתה האפשרות להסכמה על הליך דיוני מסוים, .

התקיימה גם ישיבת קדם משפט שניה, שאז דובר על העברת התיק לשמיעת ראיות, תוך פיצול הדיון, כך שתחילה תידון שאלת האחריות (נושא שנדרשה בו תגובה מסוימת), כשבסיום ההחלטה, הותרתי את הקביעה בשאלת ההסדרים הטכניים, לאחר קבלת תגובת המדינה.

תגובה אכן הוגשה, וביום 27.12.05, הוריתי על הגשת תצהירים.

התובעים הגישו את תצהיריהם בחודש פברואר (למעט תובע אחד, שביקש פטור, מאחר ונמנע ממנו להגיש תצהיר, בעיתוי הנוכחי), ואילו המדינה לא הגישה תצהיריה, עד היום.

חלף תצהירים, הגישה המדינה ביום 22.2.06, בקשה שהוכתרה על ידה, כ"בקשה לדחית התביעה על הסף, לתיקון כתב ההגנה והארכת מועד להגשת תצהירים".

לבקשה הוגשה תגובה, לא ה וגשה  תשובה לתגובה, ובמקום זאת, הוגשה בקשה נוספת ביום 6.4.06, להארכת מועד למתן תשובה לתגובה.

בשום שלב, לא הוארך המועד להגשת התצהירים, בשום שלב, לא הוארך המועד להגשת התשובה לתגובה, וחרף זאת, לא הוגשו אלה עד עצם היום הזה.

עו"ד ארד איילון סבור, כי בנסיבות אלה, יש להורות על העברת התיק לשמיעת ראיות, כשהמדינה מנועה מהגשת תצהירים מטעמה.

הוא התייחס בהרחבה במסגרת התגובה שהוגשה לבקשת הסילוק על הסף, לנימוקי אותה בקשה (ועל כך בהמשך), אך כאמור, לשיטתו, משבחרה המדינה לנהוג כפי שנהגה, תוך המריית צווים שיפוטיים, זוהי התוצאה הדיונית המתבקשת, מבלי להיכנס לאותם פולמוסים  מעניינים שמבקשת המדינה להכנס אליהם, במסגרת הבקשות השונות.

עו"ד גל סבור מנגד, שקיים נוהג או דין, לפיו משמגיש בעל דין בקשה להארכת מועד לביצוע פעולה מסוימת, הרי שעד להכרעה באותה בקשה, פטור הוא מקיום חובותיו, גם אם המועד לביצוע אותן חובות, חולף עובר לו, כפי שאירע במקרה הנוכחי.

יאמר מיד, אינני רואה עין בעין עם עו"ד גל, אפילו לא בריחוק.

משנקבעו מועדים בחיקוק ומשנקבעו מועדים על ידי בית משפט, הרי שקיימת חובה לפעול בהתאם ללוחות הזמנים הנקובים, בין אם בדין ובין אם בהחלטה השיפוטית, ואיש, כולל הפרקליטות הנכבדה, אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהמרות את ההוראות החלות על המדינה, כמו על כל בעל דין, ולהמנע מלקיים את חובותיו.

אם סברה המדינה, שקיים צורך דחוף בקבלת הארכת מועד, ולו זמנית, עד להכרעה בבקשה, היה עליה להגיש בקשה מתאימה, וזאת היתה נענית או נדחית ,בהתאם לעניין.

אך עו"ד גל לדבריו, חס עלי, ובגלל העומסים המוטלים עלי, לא הכביד בבקשה שכזו,  ואני כאמור, שדן מדי יום בבקשות על גבי בקשות, חלקן דחופות יותר, חלקן דחופות פחות, אינני סבור, שמהלך זה, תקין ונכון.

שורת הדין, מחייבת אם כן, את הקביעה, לפיה חטאה המדינה לחובתה הדיונית, ומשכך, אמור הדיון להתקיים על פי המתכונת, כפי שהוצעה על ידי עו"ד ארד-איילון.

עם זאת, כמובן, משעלו טענות והן עלו למכביר, אין לפטור אותן בהכרעה דיונית, כמעט שולית, בשים לב להיקף הטענות, ויש לבחון את העניינים לגופם.