אחמד עלי אבו חדר(אסיר) נ' הנהלת כלא שיטה

פסק דין

1.זוהי תביעה כספית ע"ס 1,500 ₪. התובע הוא אסיר בטחוני בכלא שיטה, וביום 6.3.13 הועבר יחד עם כל האסירים הביטחוניים באגף מכלא שיטה לכלא גלבוע לצורך שיפוץ האגף. התובע טוען כי לקח יחד איתו את החפצים האישיים שהיו לו בתא, והשאיר מספר חפצים במחסן, אשר לא הותר לו לקחתם לגלבוע, וכשחזר לשיטה לאחר כחודש לא מצא אותם. החפצים הם מטען לאוזניות, שעון יד, שתי חולצות, חליפת טריינינג, 3 עטים, מכנסיים, מכונת גילוח ו- 5 סכיני גילוח.

2.בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובע, וטענה כי התובע חתם עם המעבר לכלא גלבוע על מסמך לפיו קבל את כל הציוד האישי שלו אשר היה בתא ובמחסן של האגף, כולל מכשירי חשמל, לפיכך יש לדחות את תביעתו.

3.ביום 19.2.14 התקיים דיון בו שמעתי את עדותו של התובע, וכן את עדותו של מנהל אגף בכלא שיטה, מר יצחק מכלוף, והצדדים סיכמו את טענותיהם.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

5.התובע הודה כי הוא חתם על המסמך המצורף לכתב ההגנה לפיו הוא קבל את כל הציוד האישי שלו מהתא ומהמחסן, כולל מכשירים חשמליים, וכי לא נשאר לו דבר על שמו באגף. התובע גם הודה כי הוא קורא עברית ומבין את השפה. כשעומת התובע על דברים אלו, ביקש הוא לקרוא לעדות את מנהל האגף דאז מר זאהר פארס כדי לאשש את טענתו כי על אף חתימתו, הוא בפועל לא לקח את החפצים מהמחסן.

6.עדותו של התובע מהווה עדות בעל פה כנגד מסמך בכתב, כשהוא מודה כי הוא מבין וקורא את השפה העברית בה נערך המסמך, וכשלא העלה כל נימוק בדבר חתימה על המסמך בניגוד לרצונו החופשי או תחת לחץ כלשהו. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת התובע לזמן לעדות את מר זאהר פארס לישיבה נוספת, היות והתובע יכול היה מלכתחילה לזמן את אותו סוהר לעדות, והוא נמנע מלעשות כן ללא נימוק מוצדק.

7.בנסיבות אלו, לא מצאתי סיבה להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבעת, כשנטל ההוכחה מוטל על התובע, והוא לא הרים נטל זה.

8.בנסיבות העניין אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: