אחמד עווד נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר א' כהן) בת"פ 32685-07-15 מיום 25.5.2016, בגדרו הורשע אחמד עווד (להלן: המערער) בביצוע העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(1) ו-329(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק, נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק, שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק, ושינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק; וכן גם ערעור על גזר הדין מיום 6.7.2016, בגדרו הושת על המערער עונש של תשע שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על-תנאי, והוא חוייב בתשלום פיצויים ליוסף סקאפי (להלן: המתלונן) בסך של 25,000₪.

עיקרי כתב האישום המתוקן

2. בערבו של יום 24.6.2015 יצא המתלונן מביתו בשכונת א-טור בירושלים לעבר רכבו (להלן: הרכב). באותה עת, המתין המערער כשהוא אוחז באקדח וקסדה לראשו, במרחק מטרים ספורים מהרכב, בסמוך לקטנוע בעל לוחית רישוי שעליה הודבק דבק שחור, באופן ששינה חזותית את מספרה. לאחר שהמתלונן נכנס לרכבו והניעוֹ, ניגש המערער אל הרכב, פתח את דלת הנהג וירה לעבר המתלונן שתי יריות לפחות. אחד הכדורים פגע ברגלו השמאלית של המתלונן, והשני בחלון דלת הנהג. המתלונן ניסה להימלט מן המקום, החל בנסיעה למרחק של כעשרים מטרים, ובאין מוצא אחר עצר את הרכב והחל בנסיעה לאחור, כדי לצאת מהחניון. המערער נסע על הקטנוע לעבר הרכב, ירד ממנו, התקרב אל הרכב וירה מספר יריות לעבר המתלונן דרך חלון דלת הנהג. שניים מהכדורים פגעו ברגלי המתלונן. לאחר הירי נשאר המתלונן ברכבו, ואילו המערער נסע מהזירה על קטנועו. המתלונן רדף אחרי המערער ברכבו, ובמרחק של כמאה וחמישים מטרים מזירת האירוע עלה בידו להשיגו. במהלך המרדף הבחין המערער בכך שהמתלונן דולק אחריו ונופף לעברוֹ באקדחו. המתלונן התנגש עם רכבו חזיתית בחלק האחורי של הקטנוע שעליו רכב המערער, וכתוצאה מכך נפל המערער  ונחבל. המערער נותר בזירת התאונה, ובאמצעות אחרים הרחיק מן הזירה את הקסדה שחבש ואת האקדח שהחזיק. כתוצאה ממעשיו של המערער, נפגע המתלונן בשתי רגליו ואושפז בבית חולים. בכתב האישום צויין עוד, כי בין המערער לבין המתלונן קיים סכסוך על רקע חשדוֹ של המערער לקשר בין רעייתו לשעבר לבין המתלונן.

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

3. המערער כפר במיוחס לו. בית המשפט המחוזי בחן בפרטוּת את מכלול הראיות, נימק את הכרעתו, והרשיע את המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הכרעת הדין מתבססת על הודעות המתלונן שהוגשו בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1970 (להלן:פקודת הראיות), בצירוף ראיות נסיבתיות, אשר בהתאם למבחן התלת-שלבי לבחינתן, נמצא כי הן מבססות את הרשעתו של המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו, מעבר לספק סביר.

4. גרסאות המתלונן: המתלונן שטח את גרסתו בשלוש הודעותיו (ת/36-ת/38), בהן תאר כי לאחר שהמערער ירה לעברו בפעם השניה, נותר ברכב באופן שהמערער חשבוֹ למת, ולכן פנה המערער לנסוע מן המקום על הקטנוע. המערער לא נמלט מן הזירה במהירות, אלא "הוא חשב שאני מת... הוא הלך רגיל" (ת/36א, עמודים 6-5). המתלונן חזר על כך שכאשר הבחין בו המערער כשהוא רודף אחריו עם רכבו, נופף הלה לעברוֹ באקדח שהחזיק, וציין כי התנגש עם רכבו בקטנוע במרחק של כמאה וחמישים מטרים מזירת האירוע, וכתוצאה מכך נפל המערער מהקטנוע ואקדחו נשמט מידו. לאחר שפגע בקטנוע, נמלט המערער מהמקום, נסע לבית החולים, בדרך התנגש מספר פעמים במעקה ובמדרכה, ובמקביל התקשר למשטרה ודיווח על אירוע הירי. עוד אמר המתלונן בהודעותיו, כי במהלך האירוע לא זיהה את פני האדם שירה בו, ותאר אותו כאדם גבוה, בעל ממדים גדולים, שחבש לראשו קסדה בצבע שחור ולבש מעיל ספורט בצבעי אדום ושחור וג'ינס בצבע כחול. בעודו שוכב ומקבל טיפול רפואי בבית החולים, שמע את הצוות הרפואי אומר שהגיע אדם שנפל מקטנוע, וזה הושב ליד מיטתו. המתלונן זיהה את המערער, החל לקללו, ואמר כי ידע מלכתחילה כי הוא זה שפגע בו.

5. בתחילת עדותו בבית המשפט חזר בו המתלונן מן האמור בהודעותיו, ובמענה לשאלת בא-כוח המדינה השיב: "אל תתערב, תעשה טובה, לא רוצה לדבר כלום. אין לי מה לדבר" (פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, עמוד 7). המתלונן הוסיף כי אינו מכיר את המערער, אינו זוכר מה אירע לו, אינו זוכר את גרסאותיו שמסר במשטרה ואינו מזהה את חתימתו על ההודעות שמסר במשטרה (פרוטוקול הדיון, עמוד 8). נוכח תשובותיו, החליט בית המשפט המחוזי כפי שנתבקש, לקבל את שלוש ההודעות שנגבו מהמתלונן, בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות (הכרעת הדין, פסקה 7).

6. לאחר שבא-כוחו של המערער ציין באוזני המתלונן בחקירתו הנגדית בבית המשפט, כי שתיקתו אינה מסייעת למערער, או אז החל המתלונן להשיב על השאלות שהפנה בא-כוח המערער אליו (פרוטוקול הדיון, עמודים 13-12). במסגרת תשובותיו ציין בין היתר כי יתכן שלא פגע עם מכוניתו בקטנוע שעליו רכב המערער, שלא קילל את המערער בבית החולים, וכי שיקר בנוגע לתיאור האירוע.

7. בית המשפט בּיכּר את גרסאותיו של המתלונן כפי שנמסרו במסגרת הודעותיו במשטרה, על פני עדותו בבית המשפט המחוזי, בהתבסס על שורה של טעמים (הכרעת הדין, פסקאות 32-16), וקבע שהמתלונן נמנע מליתן תשובות כּנות ומלאות לשאלות שנשאל, וכי "השינוי שחל בגרסתו נבע אך מכך שאין זה נוח לו (בלשון המעטה) לסבך את הנאשם" (הכרעת הדין, פסקה 17). אל מול עדותו המגמתית של המתלונן, התרשם בית המשפט לחיוב מהודעותיו שנמסרו במשטרה, וקבע כי "גרסתו הייתה מאוזנת ועקבית, והמתלונן שזר בה תיאורים אותנטיים ופרטים רבים, המעידים על מהימנותה" (הכרעת הדין, פסקה 18). עוד צויין, כי במסגרת הודעותיו במשטרה לא הפריז המתלונן בתיאוריו. כך, למשל, לא ציין שהמערער כיוון את אקדחו לעבר ראשו, וכי לא ירה לעברו ברחוב אלא רק נופף באקדחו לכיוונו (הכרעת הדין, פסקה 19).