אחמד עבד אלהאדי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מירי שבוצע לעברו על ידי חיילי צה"ל. על פי החלטתי פוצל הדיון כך שתחילה תידון שאלת האחריות. הצדדים הגישו ראיותיהם לרבות תצהירי עדות ראשית והעדים נחקרו חקירות נגדיות.

2.מדובר באירוע שהתרחש ביום 18.5.02 שבמהלכו נפצע התובע. התובע היה בעת האירוע בן 30 והוא תושב השטחים. התובע ניסה להיכנס לתחומי מדינת ישראל ללא היתר כדין וזאת יחד עם אחרים. האירוע כולו התרחש בכביש הסמוך לישוב אורנית. מטרתו של התובע הייתה להגיע לדבריו לכפר קאסם הנמצא בתחום מדינת ישראל וזאת כדי למצוא עבודה. מהראיות עולה כי אין זו הפעם הראשונה שהתובע מנסה להיכנס לישראל שלא כדין. על פי הראיות, סיור של צה"ל שעבר במקום הבחין בתובע ובאחרים מנסים להיכנס לתחומי מדינת ישראל. החיילים קראו קריאות עצור לעבר הקבוצה. על פי הראיות שנשמעו כל האחרים צייתו להוראה ונעצרו במקומם, לאחר שנורו מספר יריות באוויר, מלבד התובע שפתח בריצה וניסה להימלט מהחיילים. על פי עדות החיילים, התובע נשא עליו תיק שחור גדול דבר שעורר את חשדם בפרט על רקע התקופה בה היה מדובר כאשר מחבלים נשאו על גופם מטעני נפץ במטרה לפוצץ מטרות שונות בתחומי מדינת ישראל.

3.אין מחלוקת כי התובע המשיך בריצתו.שני חיילים פתחו במרדף אחרי התובע, משזה לא נענה לקריאותיהם וכן לא עצר כאשר נורו היריות באוויר, החיילים ירו לעברו שני כדורים במטרה לפגוע בפלג גופו התחתון כדי לעצור אותו. יחד עם זאת, שני הכדורים פגעו באזור בית החזה וכן במותן וגרמו לתובע פציעות. התובע קיבל טיפול רפואי במקום ופונה על ידי אמבולנס לבית החולים בילינסון שם טופל עד שיצא מכלל סכנה ולמעשה החלים מהפציעות.

4.התובע טוען כי החיילים התרשלו כאשר ירו לעברו אש חיה. לטענתו, לא היה צורך כלל לירות לעברו שני כדורים, הכדורים פגעו בו באזור בית החזה ובבטנו דבר המלמד כי החיילים כלל לא כיוונו את הירי לאזור פלג גופו התחתון. התובע טוען כי כתוצאה מכך הוא עבר 6 ניתוחים בבית החולים בלינסון ונגרמו לו נזקים לאיברי גוף פנימיים.

5.הנתבעת טוענת כי החיילים פעלו על פי ההוראות, מדובר היה בסכנה מוחשית לאור המצב ששרר בארץ באותה תקופה דבר שהגביר את חשדם כי מדובר במחבל שמנסה להיכנס לתחומי מדינת ישראל עם מטען נפץ. חשדם התגבר כאשר יתר החבורה נעצרה ואילו התובע המשיך במרוצה ובריצה מטורפת כדי להימלט מהחיילים. הנתבעת טוענת כי החיילים פעלו על פי הוראות הפתיחה באש ואין במעשיהם עוולה כלשהי כלפי התובע. עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר בפעולה מלחמתית ועל כן קמה לנתבעת הגנה מכוח החוק. הנתבעת טוענת כי עדות התובע היא עדות יחיד. התובע לא העיד מטעמו עדים נוספים כלשהם, התגלו אצל התובע סתירות רבות ועל כן לא ניתן לתת אמון בגרסתו ומכל מקום יש לקבוע כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו כדי להוכיח את תביעתו.

6.התובע מסר גרסה ראשונה לנסיבות האירוע בתלונה שהגיש לרשויות הנתבעת וזאת ביום 7.9.03. לאחר מכן, נמסרה גרסה נוספת בכתב התביעה וכן בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. אין מחלוקת, וכך גם עלה מעדות התובע כי הוא נכנס לתחומי ישראל ללא היתר כדין תוך שהוא ואחרים עוקפים את מחסום צה"ל ומנסים להסתנן לתחומי המדינה. ייאמר מיד, כי בתחילת הדברים הכחיש התובע שהוא נשא עליו תיק גדול כלשהו ורק במהלך עדותו הודה כי היה עליו תיק וזאת כגרסת החיילים. כאשר נשאל התובע מדוע לא דאג להביא עדים נוספים, טען כי לא הכיר איש מחברי הקבוצה שהיו עמו. לטעמי מדובר בגרסה שקשה לקבל שכן אין לי ספק כי אם התובע היה עושה מאמץ היה יכול למצוא לפחות עד נוסף לאירוע.

7.מגרסתו של התובע, שברור כי היא ניתנה תחת המניע להמעיט ממעשיו. עולה מעדותו כי במקום בו הוא נפגע היו הרבה סלעים, שגובהם כמחצית גובהו, והיו מעט עצים שלא יכלו להסתיר אותו. לדבריו, ניתן היה ללכת בין הסלעים והמקום היה מישורי.

8.עדות זו תואמת את גרסת העד מטעם הנתבעת (העד שלום), שהעיד כי התובע רץ במהירות לכיוון אזור ובו סלעים והתקרב לאזור מיוער, שבו היה יכול להסתתר. הירי בוצע כאשר עוד ניתן היה לראות את התובע ובטרם יעלם לחלוטין מעיני החיילים.

9.באשר לתיק שנשא התובע, הוא עצמו הודה כי מדובר בתיק שרוחבו חצי מטר וגובהו 30 ס"מ. גם אם נקבל עדות זו, אין ספק כי מדובר בתיק גדול שיכול לעורר חשד במיוחד על רקע העובדה כאמור שהתובע נמלט מהמקום ולא עצר כפי שהתבקש לעשות.

10.התובע העיד כי הוא נשא את התיק על שתי כתפיו. התובע טוען בסיכומיו כי לאור גודלו של התיק והעובדה שהיה על כתפיו, יש לקבוע כי אין מדובר בתיק חשוד, ואין לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר בתיק חשוד. דעתי בעניין זה שונה. כאשר מדובר בתיק שהוא לפחות במידות שתיאר התובע, על גבו של התובע, הדבר מעורר חשד רב בפרט כאשר התובע מנסה להימלט מהחיילים.

11.באשר לירי, התובע טוען כי הכדור הראשון נורה לעבר בטנו, הוא נפל ואז הכדור השני פגע בו בבית החזה. יוער, כי כאשר נחקר התובע באשר למיקום החיילים בזמן הירי, הוא לא זכר בדיוק ומסר גרסאות שונות.

12.לעניין הירי, העיד שלום כי לאחר שנורו יריות באוויר והתובע המשיך במרוצתו, היריות לכיוון התובע נורו במצב של כריעה וזאת במטרה לנסות ולדייק בירי כך שהתובע יפגע בחלק גופו התחתון. כמו כן, עלה מראיות הנתבעת כי הירי בוצע במצב "בודדת" כך שנורה בכל ירייה כדור אחד שוב במטרה להפחית עד כמה שניתן את הפגיעה בתובע ולגרום לעצירתו בלבד. ההסבר שניתן על ידי העד שלום לכך שהתובע נפגע באזור הבטן בירייה הראשונה נובע מכך שהתובע רץ בין הסלעים כאשר מדובר בריצת אמוק, בזיגזג, ועל כן לא ניתן היה לדייק בירי. באשר לכדור השני שפגע בתובע, הרי שנורו שני כדורים בסמוך. כאשר הכדור הראשון פגע בבטנו של התובע, הוא אכן נפל והכדור השני פגע בבית החזה.

13.סבורני כי על רקע הדברים החיילים פעלו כפי שנדרש מהם לפעול. ראשית לכל, הם קיימו אחר הוראות הפתיחה באש, ניסו לעצור את התובע בקריאות שהיו מובנות לאחרים. התובע הוא שבחר להמשיך ולנסות לנוס מהחיילים. התובע רץ ריצה מהירה כאמור שהוא נושא תיק חשוד על גבו. לפיכך, החיילים נקטו בניסיון נוסף לעצור את התובע כאשר ירו באוויר, אולם גם כאן התובע לא נקט בפעולה שהייתה צפויה שייעשה, היינו לעצור במקומו. כפי שהסביר העד שלום, הירי בוצע לעבר התובע במטרה לעצור אותו בטרם ייעלם. סבורני כי יש לבחון את התנהגות החיילים גם על רקע התקופה בה מדובר. תקופה זו זכורה היטב כאשר מחבלים חדרו לתחומי מדינת ישראל והפעילו מטעני נפץ בתוך אוטובוסים ומקומות ציבור שונים. ברור אפוא, כי על החיילים הייתה חובה לעצור את התובע שהתנהגותו הייתה מעבר להתנהגות מחשידה באותו שלב. התובע לא הצליח לתת עד היום הסבר הגיוני למעשיו שהרי אם אכן כל מטרתו הייתה להיכנס לתחומי מדינת ישראל כדי למצוא עבודה מדוע לא עצר במקומו מיד כאשר זוהה על ידי החיילים, התבקש לעשות כן ולא נהג כפי שאחרים בקבוצה עשו, היינו עצירה מיידית במקום לאחר ביצוע הירי באוויר.

14.יש להדגיש כאמור לעיל כי עדות התובע היא בגדר עדות יחיד. אין חולק כי התובע מעוניין ביותר בתוצאות התביעה ועל כן יש להתייחס בזהירות רבה לעדותו ולבחון אם מדובר בעדות נטולת סתירות מהותיות עקבית בגרסאותיה שניתנו בשלבים השונים כפי שפורט בתחילת הדברים.

15.ראיתי לנכון לציין מספר סתירות מהותיות בגרסתו של התובע שמלמדות לא רק על כך שניסה לבנות גרסה שתלמד כביכול על כוונה לפגוע בו ללא כל צורך, אלא תלמד גם על התרשלות רבתית מצד החיילים. כך למשל טען התובע בכתב התביעה כי במועד האירוע החיילים התחבאו מאחורי קוביות בטון וכך גם בתצהיר תשובותיו לשאלון. לאחר מכן טען בעדותו כי החיילים היו בכל מקום באזור, ולאחר מכן טען כי החיילים היו בין הסלעים. מהראיות עלה כי כלל לא היו במקום קוביות בטון. ברור כי התובע טען כך בתחילה כדי לשוות למקרה צורה של מארב שהוכן על ידי החיילים מראש במטרה לפגוע בו.

16.עוד יש לציין, כי עדותו של התובע בבית המשפט הייתה חמקמקה ומפותלת וזאת בכל פעם שנשאל שאלות ביחס למקום עמידת החיילים בעת הירי, מיקומו בזמן הירי, מרחקים בינו לבין החיילים, התנהגותו בעת הירי. גם כאשר נשאל לגבי כמות האנשים שהיו איתו בקבוצת המסתננים לתחומי המדינה מסר גרסאות שונות, כך שבתחילה טען כי היה מדובר ב-50 אנשים שצעדו כגוש אחד, לאחר מכן העיד כי אינו זוכר את המספר. כאשר נשאל אם ביצע ניסיונות חדירה קודמים לא זכר עניין זה.

17.התובע הודה במהלך חקירתו כי ניסה להגיע לתחומי מדינת ישראל כאשר הוא עוקף את המחסום וידוע לו כי הדרך החוקית היא מעבר במחסום.

18.במהלך עדותו, הודה התובע כי בחר בדרך של חציית כביש עוקף של הישוב אורנית וכך היה ברור לו כי הוא מנסה להיכנס לתחומי מדינת ישראל שלא כדין.

19.התובע הגדיל לעשות וזאת כנראה במגמה ליצור רושם כי היה מדובר באירוע בו החיילים ירו ללא הבחנה כאשר טען בכתב התביעה כי מלבדו נפצעו מהירי 4 אנשים נוספים ואחד כנראה נפטר כתוצאה מהירי. בהמשך, כאשר הביא התובע את ראיותיו, לא נשמעה יותר טענה כזו מטעם התובע. שוב, מדובר בגרסה מעוררת חשד שפוגעת קשות בטענות התובע כי נהג באופן תמים ורגיל ולא היה מקום לירות לעברו. כמו כן, אם אכן נפגעו אנשים נוספים הרי שניתן היה בקלות לאתר אנשים אלה ולהביא אותם לעדות, אם לא נעשה כך והתובע לא חזר בעדותו על טענה זו, אין מנוס אלא לקבוע כי מדובר בטענה שאינה אמת כאמור כדי ליצור רושם כי מדובר היה באירוע בו החיילים ירו בכל מה שזז בשטח.