אחמד נ' ב.א.ע. בנייה ופיתוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

אין חולק, כי התובע נפגע בתאונה נשוא כתב התביעה מיום 6.9.07, ואולם הנתבעת חולקת על נסיבותיה המסוימות של התאונה המתוארת ובמיוחד היא חולקת על אחריותה ורשלנותה בתיק זה.

אקדים ואומר, כי כתוצאה מהתאונה ניזוק התובע בידו השמאלית ונותרה לו נכות מוסכמת רפואית בשיעור 5% לפי סעיף 43(4)ד – קטיעת גליל רחקני (ראה פרוטוקול ישיבת ביהמ"ש מיום 27.6.11 והסכמת הצדדים). יש לציין, כי ביהמ"ש ראה את הפגיעה באצבעות בישיבת ההוכחות מיום 6.9.11. ניכר היה גם מתוך מבט באצבעות כי מדובר בתובע שהינו אדם עובד גם היום ועושה שימוש בשתי ידיו בעבודת כפיים.

עפ"י האמור בכתבי הטענות ובתצהירו של התובע, נפגע התובע בנסיבות כדלקמן (סעיף 3 לתצהיר):

"ביום 6.9.07 בשעה 12:30 או במועד הסמוך לכך תוך כדי עבודתי בשטח העבודה השייך לנתבעת ברח' 51 כפר כיסרא וכשהתבקשתי לפתוח משטח אבן שפה אשר הונח בשטח באופן הפוך, כאשר הריצפה עליה הונח המשטח הנ"ל הייתה בשיפוע קל וכשהתחלתי לפתוח את המשטח מהחלק

התחתון לפתע התדרדרו כל האבנים שבמשטח ופגעו באצבעות 4 ו- 5 של כף ידי השמאלית".

עלי לציין, כי נסיבות אלה מצאו את ביטוין בטופס תביעה לדמי פגיעה, אשר נחתם על ידי אחד משותפי הנתבעת, אשר לא העיד בביהמ"ש. וכך נאמר בטופס הפגיעה לדמי פגיעה:

"תוך כדי עבודתי בשטח העבודה ברח' 51 בכפר כיסרא התבקשתי לפתוח משטח אבן ספה אשר הונח בשטח באופן הפוך, כאשר הריצפה עליה הונח המשטח הנ"ל הייתה בשיפוע קל וכשהתחלתי לפתוח את המשטח מהחלק התחתון לפתע התדרדרו כל האבנים שבמשטח ופגעו באצבעות כף ידי השמאלית".

לאחר ששמעתי את התובע בביהמ"ש וכן שלושה עדים, אשר העידו מטעם הנתבעת, אני נותן אמון, כי אכן התובע נפגע בנסיבות המצויינות על ידו בתצהירו ובעדותו והשאלה היא האם נסיבות אלה יש בהן כדי להביא לקביעת רשלנות של הנתבעת והאם יש לייחס לתובע, שהיה על פי עדותו פועל מיומן שעבד במשטחים מעין אלה מזה כשנה וגם ידע את הסיכונים ושיטות העבודה, רשלנות תורמת.

אקדים ואומר, כי התגלעה מחלוקת עובדתית בין גירסת התובע ובין העד היחידי שלמעשה היה בשטח והגיע כדי להעניק עזרה לתובע, אם כי לא ראה בדיוק כיצד נפגע התובע אלא שמע אותו צועק וחש לעזרתו, העד אמין עבדאללה. העד אמין עבדאללה, שהינו אחיו של אחד ממנהלי הנתבעת שגם הוא הגיש תצהיר – עבדאללה ראמז, טען שהיה בשטח עם המחפרון וכי התובע יכול היה לפנות אליו על מנת שבאמצעות המחפרון יוכל לסדר את המשטחים ללא מגע יד אדם, אם המשטחים אכן הונחו הפוך או בשיפוע כגירסת התובע. עוד טען העד הנ"ל, כי התובע הוא זה שהדריך אותו, כיצד להניח את המשטחים. התובע לעומת זאת טען, כי המשטחים הונחו כלל מבלי להסתייע בו יום לפני כן וכי למעשה המחפרון כלל לא היה בשטח.

מבין שתי הגירסאות שהוצגו בביהמ"ש, אני מעדיף את גירסת התובע וזאת מכמה סיבות:

אחת, ראשית לא הוצג לי כל יומן עבודה ו/או מסמך ע"י הנתבעת שמכוחו אוכל ללמוד שאכן המחפרון היה בשטח העבודה. זאת במיוחד לאור העובדה שהובהר והוכח, כי היה במקום טנדר עבודה נוסף שמן הסתם שימש לצורך הובלות ולצורך עבודה במקום.

שנית, בטופס התביעה לדמי פגיעה, אשר אושר ע"י המעביד, שלמעשה לא נחקר כמי שחתם על הגירסה שנמסרה, לא נמסר כלל, כי התובע התבקש להדריך את מי שהניח את המשטחים (אבני השפה) במקום והדיעה הנותנת שהדבר נעשה על ידי מי מעובדי הנתבעת ובשליטתה המלאה, כשלתובע למעשה אין כל התייחסות לעניין.

בתצהירו ייחס אמין עבדאללה את הרשלנות או העדר האחריות לתובע עצמו, כאשר ציין בין השאר בסעיף 5:

"אחרי שהנחתי את החבילה של אבני השפה לפי ההכוונה וההוראות של התובע, נסעתי עם המחפרון לקומת העמודים של בניין שהיה בבניה ושם התכוונו לאכול אני והתובע, כי היה זה זמן של ארוחת צהריים. התובע אמר לי שהוא מייד מצטרף אלי לאוכל. כשירדתי מהמחפרון שמעתי לפתע צעקות של התובע ומיד רצתי אליו. כשהגעתי אליו הוא היה ליד ערימת אבני השפה ואמר לי שפתח את החבילה וניסה למשוך אבן שפה ואז אבני השפה התגלגלו ופגעו ביד שלו".

כבר ציינתי, כי אינני נותן אמון בגירסה זו. האם סביר, כי תובע העומד לפני ארוחת צהריים, על דעת עצמו ומבלי שהתבקש, יילך ויפתח את חבילת אבני השפה? לכך כוונן גם עבדאללה ראמז, המעביד בתצהירו, כאשר ציין בסעיף 5, ואני מצטט:

"אבן שפה כבדה מאוד והעבודה נעשית עם עוזר. ככל שאני יודע הרי שהתובע היה צריך לצאת להפסקת הצהריים ביחד עם אמין אך למרות שאמין לא היה כבר בשטח לעזור לתובע התובע פתח בעצמו ועל דעתו את חבילת אבני השפה וניסה לבדו למשוך אבן שפה וכך נפגע".

עוד מציין המעביד בסעיף 6 לתצהיר:

"התובע בניגוד לכל הפעמים האחרות פעל לבד ובשל כך נפגע".