אחמד נ' אשתיוי ואח'

פסק דין

עניינו של פסק הדין שלפניי בנזקי רכוש שאירעו בתאונת דרכים ביום 5.2.07.

על פי האמור בתביעה, במועד הנ"ל בסמוך לשעה 17:30, עמד רכב התובע מסוג מאזדה 323 בחנייה. רכב הנתבע מס' 1 (ולהלן: הנתבע) מסוג רנו אשר חזר בנסיעה אחורנית פגע ברכב התובע וגרם לו נזק.

התובע הציג חוו"ד שמאית אשר אמדה את הנזק בסך של 5,955 ₪ ובסך זה הוא עותר לחייב את הנתבעים. עוד עתר לפסוק לו את שכ"ט השמאי בו נשא בסך של 580 ₪ וסך של 500 ₪ בגין עגמת נפש.

הנתבע הודה בגרימת הנזק, אך טען כי מדובר בנזק פעוט של מאות ₪ בלבד והפיצוי הנתבע בהליך זה, נופח.

הנתבעת 2 (ולהלן: הנתבעת) הכחישה את האמור בתביעה, וטענה כי במהלך בירור החבות נתגלו ממצאים אשר העלו חשד בדבר אמיתות מקרה הביטוח.

בהתאם להוראת ס' 25 לחוק חוזה הביטוח, במקרה בו מבוטח מוסר עובדות כוזבות או מעלים מפני המבטחת עובדות בנוגע למקרה הביטוח, והדבר נעשה בכוונת מרמה, פטורה המבטחת מכל חבות.

בטרם שאדרש לטענות הצדדים, אציין כי לאחר שמיעת הראיות והסיכומים הוריתי לנתבעת, אשר הגישה דו"ח חקירה לתיק (נ/1), להמציא לתובע לנתבע ולתיק בית המשפט את התמלילים שערך חוקר הביטוח מטעמה. לתובע ולנתבע אפשרתי להוסיף דברים בכתב ככל שיחפצו בכך לאחר עיון באלה.

בהחלטתי מאותו מועד אף קבעתי כי במידת הצורך יזומן דיון נוסף.

התמלילים הוגשו לתיק ואף הומצאו לצדדים, כעולה מאישור המסירה שצורף, אך איש מהם לא ביקש למסור תגובה נוספת.

דיון והכרעה :

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הוצגו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע ולהידחות כנגד הנתבעת.

הנתבע אישר כי פגע ברכב התובע ולפיכך יחויב בתשלום הפיצוי.

בנוגע לנתבעת - לא הוכח כי הרכב המעורב בתאונה הינו הרכב המבוטח. עמדת הנתבעת באשר לספקות בנוגע לרכב המעורב הייתה ידועה לתובע ולנתבע ואלה, ובעיקר התובע שעליו נטל ההוכחה, לא עשו די כדי לתמוך גרסתם בנקודה זו. בנוסף, בין גרסאות התובע והנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה, מועדה, כלי הרכב המעורבים בה ועוד, נפלו סתירות מהותיות שאינן ניתנות לגישור ואלה הוסיפו והכבידו על גרסתם.

אשר לזהות הרכב הפוגע –

גרסת התובע והנתבע הינה כי הנתבע חזר בנסיעה לאחור ופגע ברכב התובע.

בכתב התביעה ציין התובע כי רכב הנתבע שפגע ברכבו היה רכב מסוג רנו. מנגד, בחקירתו בפני חוקר הביטוח, טען כי הרכב שפגע ברכבו היה סובארו צהובה (ראה עמ' 8 לתמליל חקירתו). לדבריו, עובדה זו נמסרה לו על ידי הנתבע.

בכתב ההגנה לא ציין הנתבע את סוג הרכב בו נהג, אף כי בעדותו אישר שאכן נהג ברנו קנגו בצבע לבן וכך אף ציין בהודעה לחברת הביטוח (נ/2).

הצדדים קיבלו את תמליל ההקלטה של חוקר חברת הביטוח שעל יסודו טענה הנתבעת שלא הוכח כי הרכב הפוגע הוא הרכב שמבוטח על ידה. למרות זאת, הם לא ביקשו להעיד את רעיית התובע, אשר בהתאם לתמליל זיהתה את הרכב, או אנשים נוספים שהיו במקום כדי לחזק את הגרסה. יצוין, כי במהלך השיחה עם רעיית הנתבע, התובע מסר טלפונית כי טעה קודם בציון הרכב, אולם הספק בנקודה זו לא הוסר.

מדובר בעדים שלכאורה אין כל מניעה מזימונם, ולפיכך את העדרם יש לזקוף לחובת התובע.