אחמד נ' אחמד ואח'

פסק דין

התובעת קטינה, ילידת 17.6.00, נפגעה כנוסעת ברכב בתאונת דרכים מיום 3.10.02, כשהיתה בת שנתיים. הנתבע 1 הוא אביה (הנהג), והנתבעת 2 הנה מבטחת החובה, החבה בפיצויה של התובעת בגין נזקי הגוף שהוסבו לה באותה תאונה, בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק"). אין מחלוקת בסוגיות האחריות והכיסוי.

הפגיעות, וסוגיית הנכות הרפואית והתפקודית

1. אקדים ואציין כי מונו 3 מומחים , איש מהם לא נחקר , ומסקנותיהם מקובלות עלי (למעט הפעלת תק' 15 באופן חלקי בתחום הפלסטי, על ידי המומחה שמונה שתחום זה ).

2. בתאונה סבלה התובעת ממספר חבלות גופניות מיידיות, העיקרית בהן חבלה אורטופדית שהתבטאה בשבר בירך שמאל (בטרוכנטר). מן התיעוד הרפואי שצורף לתצהיר עולה כי ב 2005 נמצא אומנם קיצור קל של הגפה, אך בהפרש כזה שאינו מזכה בנכות רפואית, כמוסכם אף על ב"כ הצדדים בסיכומיהם . פרופ' רופמן מונה כמומחה בתחום האורטופדי. להלן עיקרי חוות דעתו, שחלקה עולה אף מן התיעוד הרפואי שצורף.

לתובעת בוצע ניתוח קיבוע באמצעות פלטה ומסמרים בבית חולים נהריה, ובניתוח חוזר הוצאו המקבעים. היא שהתה בגבס מהלך חודשיים כמעט (עד 26.11.02). בהתאמה, היא שבה לגן (לפי המידע שנמסר למומחה האורטופדי, והנו סביר לגופו לאור טיב הפגיעה הראשונית) כחודשיים לאחר הניתוח הראשון. היא נעדרה תקופת חודש נוסף לאחר הניתוח השני להוצאת המקבעים. במצטבר היו 20 ימי אשפוז (14 בפעם הראשונה ו 6 בשניה, לצורך הניתוח להוצאת המקבעים).

פרופ' רופמן שבדק התובעת מצא כי לא נותרה נכות אורטופדית. השבר התחבר היטב ולא הותיר כל הגבלה בתנועה, התובעת נצפתה בבדיקה הקלינית כשהיא מתהלכת היטב ואף יכולה לקפוץ על כל רגל לחוד. עם זאת ציין המומחה כי נותרה צלקת ניתוחית קלואידית מעובה ומכערת. בענין אחרון זה מונה מומחה בתחום הפלסטי, פרופ' הר – שי.

3. פרופ' הר שי מצא כי בעקבות התאונה והניתוחים נותרו 2 צלקות, במרקם שונה ביחס לעור הבריא שסביבן:

אחת בירך שמאל באורך 15 ס"מ וברוחב עד 15 מ"מ, בגוון ורוד אדום. מיקומה של הצלקת הנו בשליש העליון והאמצעי של הירך . הצלקת תוארה כמורמת ונוקשה (היפרוטרופית), אך לא דבוקה לרקמות בעומק.

צלקת שניה: בקפל ברך אחורית משמאל, צלקת רוחבית שמימדיה 5 ס"מ על 10מ"מ, בגוון חום בהיר. הצלקת תוארה כלא סדירה ומעט בולטת , לא מגבילה תנועה, לא רגישה ולא דבוקה לרקמות בעומק.

שתי הצלקות תוארו כהיפרוטרופיות, בפרט הראשונה, והמומחה קיבל שיש לקבל תלונת התובעת שהיא סובלת מגרד רב, מתביישת בהן ונוטה להסתירן. לדברי המומחה ניתן לטפל בשתי הצלקות על דרך השטחתן, החוורתן וטיפול בתלונת הגרד בכמה אופנים שפורטו (אחד מהם או שלוב). עם זאת צוינו כאן שני נתונים: הראשון שכריתה כירורגית אינה מומלצת עקב הסיכוי הרב שהצלקות תהפוכנה שוב היפרטרופיות ותתרחבנה לצורתן הנוכחית. השני, שהטיפולים המוצעים (שבדרך כלל יש לחזור עליהם) לא יעלימו הצלקות אלא רק ישפרו אותן.

עלות אותם טיפולים מוצעים להטבת המצב – 10,000 ₪. ברור לגופו, משלא הוצג נתון סותר על ידי הנתבעת כי אותם טיפולים אינם כלולים או זמינים בסל הבריאות, שאחרת לא היה מקום שהמומחה יתייחס לעלותם כטיפולים פרטיים.

הנכות הרפואית הפלסטית נקבעה על ידי המומחה בשעור 10% על פי תק' 75(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי שעניינה בקריטריונים להענקת נכות לנפגעי עבודה. בנוסף לאור מינה וגילה של התובעת ראה לנכון להפעיל תק' 15 ברבע, והוסיף 2.5%.

בענין אחרון זה של הפעלת תק' 15 באופן חלקי, ב"כ התובעת הודה כי קביעה זו שעניינה בתפקודיות הנודעת לנכות הרפואית, מסורה לביהמ"ש. אך הטעים בסיכומיו כי הצלקות לשיטתו לא נמצאות באיזור מוסתר, בפרט כאשר מדובר בילדה למשפחה חילונית. אכן יכול ובחיי היומיום תהיינה הצלקות חשופות לפרקים ולו בחלקן, למשל בחוף. אך לא כך במקום העבודה.

הצלקות מצויות במיקום שברגיל, במקומות העבודה מכוסה בבגדים. אין מכל מקום כל קושי מעשי שהצלקות תכוסינה בבגדים, ולו מאווררים, ולו בימות הקיץ, במקומות העבודה העתידיים שתבור לה התובעת, עם הגיעה לבגרות וכניסתה למעגל חיי העבודה. אין סיבה בענייננו שתהא נודעת לצלקות כשלעצמן כל השפעה תפקודית, משעה שלא תהיינה גלויות לעין במקום העבודה, ומשעה שאין הן מגבילות את תנועות התובעת. ההנחה שהצלקות תתרחבנה בתהליך הגדילה שהזכיר ב"כ התובעת בסיכומיו, הנה הנחה ספקולטיבית שלא אוששה כזית.

מה גם שיש הצדקה לפסוק לתובעת את הפיצוי הכספי שנועד להטבת תלונות הגרד ומראית פני הצלקות. האפשרויות הטיפוליות שנזכרו היו על ידי שרוול לחץ, יריעות סיליקון, הקפאה על ידי חנקן נוזלי או הזרקת סטרואידים לתוך הצלקת. לא תוארו סיכונים או תופעות לוואי מיוחדות, ואין מדובר בניתוח (שכאמור ההצדקה לו אף נשללה מפורשות). ההנחה המעשית צריכה להיות אפוא שמדובר בטיפול בעל פוטנציאל ריפוי או הטבה ממשי – במה שנוגע לתלונת הגרד. וכי ההנחה הסבירה הנה שנפגעת תטופל כדי להיטיב מצבה, והוא אכן יוטב – למצער במה שקשור בתלונת הגרד, ושמא אף מראית פני הצלקות תשופר. הקריטריונים הרלבנטים לחובת הקטנת הנזק על דרך נקיטה בטיפול רפואי הנם מידת הסיכון הכרוכה בטיפול (כאמור לא מדובר בניתוח ולא הומחשו סיכונים מיוחדים), מידת ההצלחה שיש לצפות לה היינו הסיכוי (לפחות במה שקשור לתלונת הגרד המומחה ציין שיש בטיפולים כדי לטפל בתלונה), ומידת הסבל או אי הנוחות הכרוכה בטיפולים (כאשר כאמור לא מדובר בטיפול ניתוחי, ומידת הסבל הנחזית אינה נחזית גדולה או לא פרופורציונלית). ראה עא 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מה(4) 045 . זאת ועוד: לדברי ההורים בפגישתם עם המומחה בתחום הנפשי – קיימת תכנית רפואית עתידית לנתח שוב הצלקת בגיל 16 בתום תהליך הגדילה והתובעת מודעת לכך: כאמור לגרסת המומחה הרפואי בתחום הפלסטי דווקא אין התוויה לניתוח, ויש להבין הדברים כרצון לנקוט בפרוצדורה הרפואית המומלצת בתום תהליך הגדילה. שעור הנכות הפלסטי לא צפוי להשתנות אם ינקטו בטיפולים, שכן הצלקות לא תיעלמנה או תפחתנה בהיקפן, אלא לכל היותר תוטב מראיתן. אך יש צפי כאמור להטבה עד סלוק בעית הגרד.

במכלול: מחד, יש הצדקה לפסיקת הסך הכספי לטיפולים האמורים שאמורים להיטיב את מצב הצלקות גם אם לא לסלקן. מאידך, אין הצדקה לייחס לנכות הפלסטית השלכה תעסוקתית או תפקודית. בפרט כאשר מדובר בקטינה שככזו, יכולת הסתגלותה התעסוקתית למומה – גדול ביחס.

מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שמונה מומחה שלישי, שקבע נכות נפשית בשעור 10%, למרות שהתפקוד היומיומי נחזה תקין מבחינת ההישגיות, בכפוף לחוסר ביטחון ומופנמות, המוצאים ביטוי אף בתחושת תלות באב מעבר לנחזה בגילה (ראה להלן). יש לראות בכך כמשקף מכלול ההשפעות בתחום הנפשי הנוביעם מן התאונה, לרבות השפעה של דימוי גוף זה או אחר, הנובע מן הצלקות, על בטחונה העצמי של התובעת. לא נחזה שהמומחה בתחום הנפשי לא שקלל את מלוא השלכות התאונה, ואין הצדקה בנתונים להוסיף גם נכות תפקודית הנודעת אוטונומית לתחום הפלסטי ככזה.

3. בתחום הנפשי מונה ד"ר נחמיה קיסר: המומחה נתן חוות דעת יסודית וראיתי לנכון לאזכר מספר נתונים. מפי ההורים והתובעת כאחד נמסר כי התובעת תלמידה טובה, כי יש לה חברה טובה ואין בעיות התנהגות. יש לציין כי המומחה התרשם מן האב כמהימן בתיאוריו (היינו לא מפריז). בעיקרון רושם זה מהאב חזר אף בחקירתו בפני (בכפוף לכך שטען שבתו צולעת, ותלונה זו לא ניתן לקבל – היא נשללה על ידי שני מומחים). אין ביטויים פוסט טראומטיים, ואין גם חשש מנסיעה במכוניות. המחנכת מסרה במכתב כי התובעת תלמידה פקחית וחרוצה אך חברתית אינה משתפת פעולה עם שאר התלמידים, רוב היום יושבת על כסא וכשעונים לה קולה חלש. כשמתקשה בבחינות בוכה מדי פעם. המורה לחינוך גופני תיאר אותה כביישנית וסגורה.

מומחה ביהמ"ש לא התעלם מגורם משמעותי הנותן אותותיו בחיי המשפחה: מחלה ממושכת של האם, שאוזכרה בחוות הדעת ובא דיון בהשפעה על התובעת. צוין כי התובעת אינה זוכרת דבר מן התאונה ואין פלשבקים או סיוטים. לדברי אביה חל שינוי משמעותי בהתנהלות הרגשית – עד לניתוח נהגה לרקוד הרבה, ומאז נסוגה בריקוד, וגם ההשתתפות בשעורי ספורט מוגבלת. התובעת גם אינה שוחה ומתביישת בצלקת. גם מתיאור הבדיקה כפי שנמסר על ידי המומחה בחווה"ד ניתן להתרשם ממופנמות של התובעת, והמומחה התרשם לאפקט חרד במידה קלה. האינטליגנציה תוארה כתקינה, והציורים היו תואמי גיל ולא נתנו ביטוי ללקות כלשהי.