אחמד ואח' נ' סלאמה ואח'

פסק דין

לפני תביעה קטנה ותביעה שכנגד, שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שארעה ביום 2.2.13 בנצרת.

התובע טוען כי בעת שבנו החנה את רכבו במקום מותר לחניה בימין הדרך, הנתבע עקף מימין רכבים שנסעו בכביש, כשבכוונתו להיכנס בין רכב הנתבע לרכבים שעקף, הוא נצמד לרכב התובע ופגע בדלת השמאלית קדמית של הרכב ובכנף. התובע פוצה על הנזקים שנגרמו לרכבו על ידי חברת הביטוח שלו והוא תובע מן הנתבע את ההפסדים שנגרמו לו בסך כולל של 2,351 ₪ בגין השתתפות עצמית, כינון והפסד הנחת העדר תביעות.

הנתבע טוען, מנגד, כי הוא נסע ישר בנתיב נסיעתו וכי כאשר היה קרוב מאד למקום בו עמד רכב התובע, פתח התובע בפתאומיות את הדלת ופגע ברכבו. על כן, מבקש הנתבע לדחות את תביעת התובע ולקבל את התביעה שכנגד, בה הוא תובע סך של 2,843 ₪ - מתוכם סך של 585 ₪ בגין שכ"ט השמאי ו- 2,258 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, על פי חוות דעת שמאי.

בדיון שהתקיים בפני אתמול, העידו הנהגים. לאחר ששמעתי את עדויותיהם ואת טענותיהם ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ובפרט בתמונות של נזקי הרכבים ושל מקום התאונה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים לתאונה, כך שלתובע 80% אחריות ולנתבע 20%.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק-הדין בצורה תמציתית:

התובע לא ציין בהזדמנות הראשונה - לא בהודעה שמסר לחברת הביטוח שלו לאחר התאונה (ת/4) ולא בכתב התביעה, כי הוא אכן פתח את דלת הרכב שלו בעת התאונה. רק בכתב ההגנה שהגיש בתביעה שכנגד, לאחר שהנתבע טען כי התובע פתח את הדלת ובכך גרם לתאונה, טען התובע לראשונה כי הוא פתח את הדלת, כשלטענתו הנתבע "נצמד לרכבי כשהתחלתי לפתוח את הדלת".

תמונות הנזק של רכב התובע, בהן ניכרת פגיעת כיפוף בדלת, אכן מתיישבות עם העובדה שהדלת נפתחה. גם תמונות הנזק של רכב הנתבע מתיישבות בהחלט עם פתיחת הדלת, שכן נגרמה פגיעה חדה וארוכה בכנף הרכב. יחד עם זאת, אופי הפגיעה בשני הרכבים והעובדה שהנזק ברכב התובע ממשיך גם בכנף השמאלית של רכבו, מתיישבת עם המסקנה שפתיחת הדלת רק החלה בעת ההתנגשות.

רשלנותו של התובע באה לידי ביטוי בכך שבטרם פתח את דלת הרכב, היה עליו לוודא שניתן לעשות זאת בבטחה ובלא הפרעה לרכבים החולפים בכביש. הדעת נותנת כי אילו היה התובע מביט היטב במראות ודרך חלונות הרכב, הוא היה מבחין שרכב הנתבע נוסע קרוב אליו והיה נמנע מפתיחת הדלת וכך הייתה נמנעת התאונה.

מנגד, יש לקבל את טענת התובע ולפיה הנתבע נסע צמוד אליו. מתמונות המקום עולה כי מדובר בכביש רחב, כאשר גם כשמכוניות חונות מימין לכביש, עדיין נותר מרחב מספיק כדי לנסוע רחוק מהן. העובדה שהנזק ברכב התובע ממשיך גם בכנף, מעידה אף היא על כך שהנתבע נסע קרוב מידי לרכב התובע ובכך, תרם את חלקו לקרות התאונה.

טענת התובע ולפיה ניתן לצפות בפגיעה בצמיג רכב הנתבע ובהסטתו ימינה, כך שגם ללא פתיחת הדלת רכב הנתבע היה פוגע ברכב התובע, אין בידי לקבלה. בחוות דעת השמאי מטעם הנתבע לא צוינה כל פגיעה בצמיג וגם בתמונות לא ניתן להבחין בכך.

באשר לנזקים - התובע הציג אישור הפסדים של חברת הביטוח שלו ולפיו נגרם לו נזק בסך כולל של 1,046 ₪, בגין השתתפות עצמית וכינון. לא הוכח בראיות כי נגרם לתובע נזק של ביטול הנחת העדר תביעות. התובע לא הוכיח כי הוא חידש את הפוליסה, שהסתיימה ביום 31.3.13 על פי אישור ההפסדים, וכי בעת החידוש הוא נשא בדמי ביטוח נוספים בשל ביטול ההנחה.

הנתבע הוכיח בחוות דעת שמאי מטעמו ובקבלות לשמאי ולמוסך, כי נגרמו לו הנזקים הנתבעים בסך של 2,843 ש"ח.

סיכום

בהתחשב בחלוקת האחריות כפי שצוינה לעיל ותוך קיזוז הנזקים המוכחים שנגרמו לצדדים, הריני פוסקת בזאת כי התובע ישלם לנתבע (התובע שכנגד) סך של 1,993 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (2.3.13) ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: