אחמד אבואלחוף נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לאישור התביעה שהוגשה על ידי המבקש כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

המבקש הגיש נגד המדינה תביעת השבה בסך של 3,000 ₪. סכום זה נגבה מהמבקש בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופט י' דנציגר) מיום 3.6.09 ברע"א 10969/08. באותו הליך הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בעכו. בית המשפט העליון החליט לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתגובת המשיב (שותפו של המבקש בחלקת קרקע מסוימת), וחייב את המבקש בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪.

תחילה פנה המבקש לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה בתביעה נגד הנהלת בתי המשפט להשבת הסכום האמור, וכן בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (ת"מ 27283-01-10). ביום 20.1.10 ניתן פסק דין המוחק את התביעה על הסף בשל העדר עילה. בסמוך לאחר מכן, ביום 10.2.10, הגיש המבקש את תביעתו הנוכחית לבית משפט זה, וצירף גם לה בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. הנתבעת הפעם הנה מדינת ישראל. המבקש לא גילה בבקשתו את דבר הגשת תביעתו הקודמת לבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה ואת פסק הדין שניתן בתביעה זו. הדבר נודע רק מתוך התגובה שהגישה המדינה.

מקובלת עלי טענת המדינה לפיה יש למחוק על הסף את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". החלופה היחידה בתוספת השניה העשויה לבוא בחשבון במקרה שלפנינו הנה פרט 11 לתוספת: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". אלא שהוצאות הנפסקות בהליך שיפוטי לטובת אוצר המדינה אינן בגדר "מס, אגרה או תשלום חובה אחר". סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה קובע כי "מסים, מילוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". רוצה לומר: אין לך מס, אגרה או תשלום חובה אחר כל עוד הטלתו לא נעשתה בחוק או בתקנות (ראו גם סעיף 9 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981). חיוב בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה במסגרת הליך משפטי מוטל על ידי בית המשפט כאקט שיפוטי, ואין הוא בגדר אקט חקיקתי של המחוקק הראשי או של מחוקק המשנה. חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה אף אינו נתפס מבחינה לשונית במונחים "מס, אגרה או תשלום חובה אחר". כל תשלומי החובה – יהיו אלה המס והאגרה ויהיו אלה תשלומי החובה האחרים – מתאפיינים בהיותם תשלומים "שאדם נאלץ לשלם כדי לרכוש סחורות ושירותים שאינם זמינים בתנאי שוק חופשי ושמידת ההיזקקות להם היא גבוהה וחיונית" (י' מ' אדרעי, חוק יסוד: משק המדינה (פירוש לחוקי היסוד, 2004) עמ' 63). לא כן המבקש, שלא חויב לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה כתנאי לפתיחת שערי בית המשפט העליון בפניו בעת הגשת בקשת רשות הערעור, אלא תשלום ההוצאות הוטל עליו על ידי בית המשפט העליון בתום הדיון בבקשתו ועל יסוד שיקולים הנוגעים לתוכן הבקשה לגופה. זאת ועוד: פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות תוחם את העילה שבגינה ניתן להגיש תובענה ייצוגית, להשבת סכומים שהרשות המינהלית "גבתה שלא כדין". גם אם נניח שהמבקש צודק בטענתו לפיה החלטת בית המשפט העליון לחייבו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה ניתנה שלא כדין – סוגיה שאיני נזקק לה כל עיקר – גם אז פעולת גביית ההוצאות על ידי המדינה נעשתה כדין, שהרי המדינה פעלה מכוחה של החלטה שיפוטית תקפה שלא בוטלה. תוקפה המחייב של החלטת בית המשפט העליון אינו ניתן לקעקוע במסגרת תובענה מינהלית, שהרי בית המשפט לענינים מינהליים אינו יושב בערעור על החלטות בית המשפט העליון. בה בעת, טענות התוקפות את חוקיות החלטת בית המשפט העליון אינן מסוגלות להצביע על גבייה שלא כדין מטעם המדינה שלטובתה נפסקו ההוצאות; וכאמור רק אי-חוקיות הגבייה – להבדיל מאי-חוקיות ההחלטה השיפוטית שמכוחה התבצעה הגבייה – מסוגלת לשמש על פי החוק עילה לתובענה ייצוגית.

למען האמת, דברים אחרונים אלו נאמרו למעלה מן הצורך. שלא כנטען על ידי המבקש בתשובתו לתגובת המדינה, כתב התביעה הנוכחי מייחס למדינה את אחריותה לא מכוח היותה גובת ההוצאות שפסק לטובתה בית המשפט העליון אלא מכוח היותה "הגוף אשר באחריותו פועלת הרשות השופטת אשר מנוהלת, בצד 'המנהלתי' על ידי הנהלת בתי המשפט" (סעיף 4 לכתב התביעה; סעיף 2 לבקשה לאישור התובענה הייצוגית). לגבי טענה זו – המתיימרת לייחס למדינה אחריות לתוצאות החלטותיו של בית המשפט העליון – פסק כבר בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה כי אין היא מגלה כל עילה. המעט שנדרש בנסיבות אלה מהמבקש הנו לגלות בתביעתו ובבקשתו הנוכחיות את קיומו של ההליך הקודם. המבקש נמנע מעשות כן, הסתיר לחלוטין את ההליך הקודם, ובכך נהג שלא כהלכה.

לאור האמור אני מוחק על הסף את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, וכפועל יוצא את התביעה גופה (שכשלעצמה אינה מסורה לסמכות בית המשפט לענינים מינהליים). המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח אייר תש"ע, 12 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: