אחימן ואח' נ' המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר מ' רניאל) בת"א 12890-03-15 מיום 23.7.2017, בה נדחתה בקשת המבקשים לסלק את התביעה שהוגשה נגדם על הסף.

החלטת בית המשפט המחוזי

2. הסכסוך שבן הצדדים מתנהל למעלה מעשרים שנה; על השתלשלות העניינים עמדתי בהחלטה קודמת (רע"א 2122/17 אחימן נ' המועצה המקומית פרדס חנה - כרכור‏ (5.6.2017)), ולפיכך אסתפק בתיאור העובדות הנדרשות לצורך הבקשה דנא. בין המשיבה (להלן:המועצה) לאבי המבקשים, נחתם הסכם פשרה בשנת 1996, לפיו המשיבה תסלק משטחו של האב צנרת שהונחה שם בטעות, וכן נקצב פיצוי מוסכם עבור כל יום שהמועצה תאחר מלעמוד בהתחייבותה. מאז מנהלים הצדדים הליכים בנוגע לישום הסכם הפשרה. בהליך דנא הגישה המועצה תביעה נגד המבקשים, המבוססת על הטענה כי בגין הסכם הפשרה שולמו למבקשים סכומי כסף ביתר, ועליהם להשיבם.

3. קדמה לתביעה זו תביעה נוספת של המועצה (ע"א (מחוזי חי') 6156-10-12‏ ‏ מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור נ' אחימן (27.11.2013); להלן: ההליך הקודם). בהליך זה נתבקש סעד הצהרתי, שלפיו המועצה מילאה אחר מחויבותה שלפי הסכם הפשרה, עוד בשנת 1998. התביעה בבית משפט השלום נדחתה, אולם ערעור המועצה לבית המשפט המחוזי התקבל. בית המשפט המחוזי פסק "שהמשיב [אבי המבקשים – נ' ס'] אינו זכאי לפיצויים על פי הסכם הפשרה לאחר המועד בו צנור המים הוצא מחלקתו ביום 14/1/1998, וכי המערערת מלאה אחר הסכם הפשרה".

4. המבקשים סבורים כי המועצה אינה רשאית להגיש את תביעתה הנוכחית, מפני שהתביעה מבוססת על שהוצהר בפסק הדין בהליך הקודם, אולם המועצה לא ביקשה לפצל סעדים, בהתאם לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד הם סבורים, כי פסק הדין בהליך הקודם, ואף החלטה נוספת שניתנה על-ידי רשם ההוצאה לפועל בנושא, יוצרים השתק עילה ביחס לנטען בתביעה דנא. לפיכך, ביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי לסלק את התביעה נגדם על הסף.

5. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בית המשפט דן בשאלה, אם נדרש היתר לפצל סעדים, כאשר מדובר בתביעה לסעד הצהרתי שלאחריה תביעה לסעד מהותי. בית המשפט הגיע למסקנה כי לפי ההלכה הפסוקה הדבר אינו נדרש, אף שהובעו בעניין דעות שונות. בית המשפט הוסיף כי תביעת ההשבה מבוססת על עובדות וטענות שונות מאשר בהליך הקודם, שעסק בהוכחת קיום הסכם הפשרה. בהליך הקודם נדרש, במישור העובדתי, להוכיח ביצוע פעולות בשטח, ובמישור המשפטי, לטעון לפרשנות הסכם הפשרה. לעומת זאת, רכיבי העילה בהליך הנוכחי הם הוכחת תשלום כספים וביסוס הטענה המשפטית המזכה בהשבה. נקבע כי מדובר בעילות שונות, שאינן מחייבות פיצול סעדים. ממילא, נדחתה גם הטענה לקיומו של השתק עילה על סמך פסק הדין בהליך הקודם.

6. לבסוף, נדחתה גם טענת ההשתק ביחס להחלטת רשם ההוצאה לפועל. מדובר בהחלטת הרשם לסגור תיק שנפתח על-ידי המועצה (בטענת 'פרעתי' שטענה) עקב אי-הגשת תחשיבים על מצב החוב, והמבקשים טענו כי סגירת התיק יוצרת מעשה בית דין באשר לקיומה של יתרת זכות. בית המשפט קבע כי אין בכוחה של החלטת רשם ההוצל"פ ליצור השתק עילה, כי אם השתק פלוגתא בלבד. בענייננו, לא נוצר השתק פלוגתא מפני שהשאלה לא נדונה לגופה ולא הוכרעה, ועל כן אין עילה לסלק משום כך את התביעה על הסף.

           מכאן הבקשה שלפנַי.

בקשת רשות הערעור     

7. המבקשים טוענים כי כאשר הסעד האופרטיבי אינו פועל יוצא ישיר והכרחי של הסעד ההצהרתי, חובה לתובעו יחד עם התביעה לסעד ההצהרתי, ולמצער לבקש היתר לפיצול סעדים. אף לפי גישת בית המשפט המחוזי, לפיה קיימת בסוגיה מחלוקת פוסקים, היה עליו להכריע לטובתם בשל שיקולי צדק. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט משקבע שמדובר בעילות שונות: השאלה אם קיימת חובת השבה מבוססת אף היא על פרשנות הסכם הפשרה ועל הקביעות שנקבעו בהליך הקודם, והרקע העובדתי והמשפטי של תולדות הסכסוך משותף לשתי התביעות. מכיוון שלפי ההלכה הפסוקה, אין צורך בזהות מוחלטת של הטענות העובדתיות או המשפטיות על מנת לבסס השתק עילה, יש לקבוע כי אכן נוצר השתק בעניין שלפנינו.