אחים שגראוי ייזום ובניה בע''מ ואח' נ' גרניט (1992) החברה הצפונית לייצור ושיווק מוצרי בני

החלטה

המבקשים הגישו ביום 13.3.13 ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום), מיום 13.3.13 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שתביעת המשיבה התקבלה במלואה, והמבקשים חויבו לשלם למשיבה, ביחד ולחוד, סך של 35,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק וכן סך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט והוצאות.

בפניי מונחת בקשה שהוגשה על ידי המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום שהושת עליהם וההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה, כאשר בקשה דומה שהוגשה בבית משפט קמא - נדחתה.

עיכוב הביצוע לו עותרים המבקשים הינו עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

רקע:

עסקינן בתביעה כספית אשר הוגשה בבית משפט קמא בעטיו של מסמך התקשרות אשר נחתם בין מבקשת מס'1 לבין המשיבה.

במסגרת המסמך האמור התחייבה מבקשת מס' 1 לספק למשיבה ארונות מתכת להתקנה בפרויקט שביצעה מבקשת מס' 1 עבור צדדי ג', בסך כולל של 110,000 ₪, כאשר מבקש מס' 2 חתם על המסמך כערב אישי.

ביום 17.1.10 סופקה לידי מבקשת מס' 1 דוגמה של ארון מתכת אך לאחר מכן עלו היחסים בין הצדדים על שרטון.

בכתב התביעה שהוגש בבית משפט קמא טענה המשיבה כי המבקשים לא מילאו אחר התחייבויותיהם על פי ההסכם ואף התקשרו עם קבלן אחר בשל מחיר זול יותר שקיבלו ממנו עבור אותם ארונות מתכת; לפיכך, תבעה המשיבה מהמבקשים את הפסד הרווחים בגין הפרת ההסכם.

בכתב ההגנה שהוגש בבית משפט קמא טענו המבקשים כי המסמך שנחתם בין הצדדים איננו הסכם מחייב, כי מבקש מס' 2 אינו ערב להתחייבויות מבקשת מס' 1 וכי ארון המתכת שסופק לא התאים ליזם הפרויקט. כמו כן, הכחישו המבקשים את סכום הפיצוי שנתבע ע"י המשיבה.

ביום 13.3.13 ניתן פסק הדין אשר קיבל את תביעת המשיבה במלואה ובעקבותיו הוגשו הערעור ובקשת עיכוב הביצוע.

ביום 24.3.13 ניתנה על ידי החלטה כי על המשיבה להגיש תגובה וכי עד למתן החלטה אחרת ניתן צו ארעי המעכב את ביצוע פסק הדין, כנגד הפקדת מלוא חיוב פסק הדין בקופת בית המשפט על ידי המבקשים.

ביום 3.4.13 נעתרתי לבקשת המבקשים להפקדת ערבות בנקאית במקום הפקדה כספית, אשר הופקדה בקופת בית המשפט.

ביום 10.4.13 הוגשה תגובת המשיבה.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי החלטתו של בית משפט קמא שגויה, ומאחר והם מעלים בערעור טענות הנוגעות לטעות משפטית בדבר פרשנות ההסכם, סיכויי הערעור גבוהים.

עוד טוענים המבקשים כי המשיבה לא הביאה ראיות להוכחת הפסד רווח או להוצאותיה, וחרף זאת פסק בית משפט קמא למשיבה סכומים שלא מגיעים לה וגרם להתעשרותה שלא כדין על חשבון המבקשים.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי פסק הדין של בית משפט קמא אינו מנומק ואינו מבאר את קביעותיו ואת גובה הפיצוי שנפסק, כאשר לא ברור מדוע מגיע למשיבה פיצוי בסך 35,000 ₪ במיוחד כאשר בית משפט קמא כתב במפורש כי המשיבה לא הביאה כלל ראיות לנזק בתצהיר שהוגש על ידה.

עוד טוענים המבקשים כי קיים חשש שאם ישולם סכום פסק הדין יהא קושי למשיבה, שהינה חברה בע"מ, להחזיר את הסכום, ככל שיזכו בערעור.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי יש לדחות את הבקשה מאחר וסיכויי הערעור אפסיים בנסיבות בהן פסק הדין של בית משפט קמא הינו נכון, מנומק ומבוסס על קביעות עובדתיות. כמו כן, מציינת המשיבה כי המבקשים לא הביאו ולו בדל ראיה לעניין מצבה הכלכלי העדכני.