אחים בוסקילה נ' לב עליזה ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד. התביעה, לתשלום בגין שירותי בנייה שסיפקה התובעת לנתבעים והתביעה שכנגד עניינה ליקויי בנייה.

רקע כללי

בין הצדדים נחתם הסכם הזמנת שירותי בנייה ביום 24.12.05 (להלן: "ההסכם"). ההסכם צורף כנספח א' לתצהירו של מר בנימין בוסקילה מטעם התובעת (להלן: "בנימין" או "גבי"). בסעיף 4א להסכם נקבע תשלום למ"ר בניה ברוטו, של 3,540 ₪ כולל מע"מ. סעיף 4ב להסכם קבע כי התמורה תהיה צמודה למדד המחירים לצרכן או למדד תשומות הבנייה לפי הגבוה אך לא פחות ממדד הבסיס של נובמבר 2005 וכן קבע כי התשלום יבוצע בהתאם להיקף הבנייה שתבוצע בפועל. עוד צוין בסעיף זה כי סך כל התמורה בגין רכישת שירותי הבנייה תהיה 637,270 ₪. סעיף 4ג להסכם קבע כי התשלום יחושב על פי התעריף הקבוע בסעיף 4א גם אם הנתבעים יבקשו תוכנית בנייה אישית או יבקשו שינויים בתוכנית. בהתאם לסעיף 5 ל"הערות להסכם הזמנת שירותי בנייה" שצורף להסכם, בגין מרפסות יש לשלם מחצית מהעלות, היינו 1,770 ₪ למ"ר.

בין הצדדים נחתם באותו יום הסכם נוסף, אשר צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"). על פי נספח זה (להלן: "נספח ב'") ככל שיחתמו על הפרויקט בבית קמה כ – 12 משפחות עם התובעת, המחיר למ"ר יהיה 590$ ולא 770$ כפי שנרשם בהסכם. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסופו של יום חתמו עם התובעת לכל היותר 6 משפחות בנוסף לנתבעים.

לטענת התובעת, סך כל התשלום שהיה על הנתבעים לשלם עומד על 761,736 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים שילמו סכום של 566,000 ₪. התובעת תובעת תשלום של 318,059 ₪ על פי כרטסת התשלומים של הנתבעים אצלה (נספח ג' לתצהירו של גבי). סכום זה כולל הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה.

בקשר עם התביעה שכנגד, שעניינה כאמור לעיל ליקויי בנייה להם טענו הנתבעים, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס יעקב דובדבני, אשר על פי חוות הדעת שנתן, עלות תיקון הליקויים כולל פיקוח הנדסי מסתכמת בסכום של 38,360 ₪, נכון ליום 10.3.11. מומחה בית המשפט לא זומן לחקירה ולא העיד בפני.

המחלוקות בין הצדדים

בכל הנוגע לתביעה, התגלעו מחלוקות בין הצדדים כדלקמן: לגבי השטח בגינו יש לחייב את הנתבעים, לגבי הדגם לפיו נבנה הבית, לגבי פרשנותו של נספח ב' – האם נובע ממנו כי כנגד כל משפחה שחותמת עם התובעת, זכאים הנתבעים להנחה של 15$ למ"ר או שהם זכאים להנחה רק אם הם מצליחים לגייס 12 משפחות לטובת הפרויקט. הצדדים חלוקים בינהם בשאלה אם הנתבעים פלשו לבית או נכנסו אליו בברכתה של התובעת. מחלוקת נוספת היא בשאלה אם התובעת בשלב כלשהו דחתה משפחות שהופנו אליה על ידי הנתבעים ובכך למעשה סיכלה את ביצוע נספח ב' ומה ההשלכה של סיכול כזה אם היה. כמו כן עלתה שאלה של פיצויים בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעים ושל חיוב בגין בניית סלון הבית בגובה של שתי קומות. בסופו של דבר יש להכריע בשאלה כיצד יש לחשב את המחיר הסופי בגין בניית הבית ומהו מחיר זה.

אשר לתביעה שכנגד, התובעת חלקה על קביעות שונות של מומחה בית המשפט וכן טענה כי יש לקזז מן הסכום שקבע, תשלום בגין בניית מדרגות אשר לא נכללה בחשבון הסופי. אבחן להלן את השאלות שבמחלוקת.

השטח בגינו יש לחייב את הנתבעים ודגם הבית שנבנה

התובעת טוענת כי בסופו של יום נבנו 203.7 מ"ר ו- 23 מ"ר מרפסות (עדותו של גבי בע' 49 ש' 12-21). שטח זה חושב בתצהירו של גבי על פי 178.79 מ"ר – שטח הדירה, 24.9 מ"ר בניין עזר ו – 22.98 מ"ר מרפסות. על כן לפי החישוב של התובעת הסכום הכולל שהיו צריכים הנתבעים לשלם לתובעת עמד על 761,736 ₪.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שנבנו 203.7 מ"ר שכן הנתבע בעדותו הסכים לכך (ע' 74 ש' 7-9). אלא שהנתבעים טוענים שההסכם חישב את עלות הבנייה על פי 180 מ"ר עיקרי וזה אמור היה לכלול את כל העלויות.

הנתבע נשאל אם אין זה נכון כי בהסכם נכתב 180 מ"ר ובפועל שילם אגרות לפי 203 מ"ר והשיב: "אני רוצה להבהיר, שאני נשבע לך שאני עד הרגע של התביעה לא ידעתי באמת מה גודל הבית שלי. גודל הבית לפי ההיתר היה 178.8 . כל השטחים הנלווים לא היה לנו את הידע. אלי ביקש לשלם והסכמתי איתו. אלי הוביל את כל העניין." (ע' 75 ש' 16-18). כשהוצג לו ההסכם שבסעיף 4א דיבר על "ברוטו", טען הנתבע כי אינו מתמצא בברוטו ונטו בבניה (ע' 76 ש' 18). הנתבע הסכים כי הסכום הכולל שנקבע בהסכם בסעיף 4ב הוא מכפלה של 180 מ"ר במחיר למ"ר שנקבע, היינו 3,541 ₪.

בסיכומיה טוענת התובעת, כי בחירת הדגם, לא קבעה את גודל הבית, שכן ניתן לבנות את אותו גדם בכל מיני גדלים. תיאורטית הדבר נכון כמובן, אולם מעיון בהסכם נראה כי במקור דגם ד' תוכנן להיבנות בשטח של 180 מ"ר ולא במקרה נכתב שטח זה בהסכם. יחד עם זאת אני סבורה כי ההסכם לא נוסח בצורה הטובה ביותר. כך למשל, על אף שדגם ד' כלל אפשרות למרתף בשטח של 50 מ"ר, אין התייחסות לתמחור המרתף או לשטח שלו בהסכם עצמו. כך גם אין התייחסות לבניין העזר. אני סבורה שכשם שאין מחלוקת על כך שהתובעת איננה חייבת לנתבעים זיכוי בגין אי בניית המרתף, כך לא ניתן לקבוע כי התובעת נדרשה לבנות 25 מ"ר של בניין עזר ללא תשלום נוסף. כלומר יש לקבל בהקשר זה את עמדת התובעת, כי בסופו של יום המחיר צריך להיקבע לפי הבנייה בפועל.

אציין כי הדברים נאמרו בהסכם במספר רב של מקומות. סעיף 4 ב' קובע כי: "בכל מקרה התשלום יבוצע בהתאם להיקף הבנייה אשר תבוצע בפועל". במסמך הנושא תאריך של 19.12.05 ובו הערות להסכם, בסעיף 6 נקבע כי יש להוסיף לסעיף 4ב להסכם, כי התמורה המדויקת תחושב לאחר סיום שלב התכנון האדריכלי. בפועל הדבר לא נעשה, אולם ברור מכך כי התמורה המדויקת צריכה להיקבע על פי חישוב שיבוצע והיא איננה זו הנקובה בסעיף 4 ב' להסכם. סעיף 4 ג' להסכם קובע: "ככל שמקבלי השירות יבקשו תכנית בנייה אישית ו/או יבקשו שינויים בתכנית הקיימת, יבוצע החישוב בהתאם לגודל הבנייה, על פי התכנית, אשר תבוצע עבור מקבלי השירות על פי התעריף למ"ר הקבוע בסעיף 4א דלעיל...". סעיף 5 א מציין כי: "... להסרת ספק מובהר כי חישוב תשלומי התמורה הסופיים יעשה רק לאחר אישור התכנית של מקבלי השירות בוועדה לתכנון ובניה וקבלת ההיתר וככל שיידרשו תשלומים נוספים ייעשה הדבר תוך 7 ימים מקבלת דרישת החברה בכתב." כלומר הצדדים צפו כי יהיו סטיות מהשטח של 180 מ"ר והתייחסו לאפשרות זאת.

בהקשר זה התעוררה גם מחלוקת בין הצדדים אם בפועל בנו הנתבעים לפי דגם ד', או שמא בנו לפי תכנון אישי. התובעת טענה כי שלושה מפגשים עם האדריכל ומיילים רבים בינו לבין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מעידים כי מה שנבנה בפועל לא היה דגם ד'. התובעת אף טענה כי היו הבדלים ניכרים בין מה שנבנה לבין דגם ד'. כך טענה התובעת כי דגם ד' כלל 6 חדרים, מרתף וחזית ישרה ואילו בית הנתבעים לא כלל מרתף ונבנתה בו חזית עגולה. לגבי מספר החדרים לא הייתה בהירות אם בית הנתבעים בפועל כולל 5 חדרים או שמא 5 חדרים וממ"ד, ובסך הכל 6 חדרים.

הנתבעים מצידם סברו כי עולה מחוות דעת המומחה כי הם בנו לפי דגם ד', שכן המומחה ציין זאת בחוות דעתו בע' 3 ס' 4. אציין כי המומחה מונה בעניין ליקויי הבנייה ולא עמדה בפניו להכרעה השאלה אם הנתבעים בנו לפי דגם ד' אם לאו, על כן לא ניתן לקבוע אם אמירתו בעניין זה היא מסקנה שלו או שמא הוא מציין זאת כי כך נכתב בהסכם.

אני סבורה כי לנוכח ההסכמה בין הצדדים כי בפועל נבנו כ – 203 מ"ר (ו – 23 מ"ר מרפסות), היה עליהם להבהיר לבית המשפט כל אחד לשיטתו, כיצד עומד שטח בנייה זה ביחס לשטח של 180 מ"ר שנקבע בהסכם. למרות זאת איש מהצדדים לא התייחס בראיותיו או בסיכומים לשאלה כיצד הפכו 180 מ"ר ל – 203 מ"ר. האם מראש היה אמור להיות בדגם ד' שטח שיחושב כבניין עזר בגודל של 25 מ"ר והשטח העיקרי היה אמור להיות קטן יותר, או שמא לא היה אמור להיות כלל שטח של בניין עזר בתחילה.

הדברים לא הובררו על ידי מי מהצדדים ועל כן בפני בית המשפט קיימות רק העובדות שהוכחו בפניו, היינו כי בהסכם צוין שטח של 180 מ"ר ובפועל נבנו כ – 203 מ"ר ואין סיבה להניח כי התובעת התכוונה לבנות 25 מ"ר בנייה ללא תמורה. על כן במחלוקת זו אני מכריעה כי הנתבעים חייבים לשלם לתובעת בגין 203 מ"ר בנייה ו – 23 מ"ר מרפסות. אציין כי לנוכח קביעה זו אינני מכריעה בשאלה אם הנתבעים בנו לפי דגם ד' אם לאו, שכן כאמור אני סבורה כי עליהם לשלם עבור השטח שנבנה עבורם בפועל ואין מחלוקת לגבי שטח זה.