אחידוב ואח' נ' גוטליב

פסק דין

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגישו המבקשים – החייבים, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אבי כהן מיום 30.7.10, בתיק הוצל"פ 01-37772-03-4 (נומרטור 034081972ט

המדובר בהחלטה מפורטת שניתנה בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים לפי סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"), במסגרתה עתרו המבקשים כי ייקבע שעל המשיב – הזוכה, להשיב לידיהם חלק מן הכספים שנגבו מהם במסגרת תיק ההוצל"פ וכי יוחלף מעמד הצדדים בתיק כדי לאפשר למבקשים לנקוט במסגרת התיק בהליכי גבייה כנגד המשיב.

בקשת המבקשים בפני הרשם הוגשה בהתבסס על כך שערכאת הערעור שינתה את הוראות פסק הדין שבוצע בתיק, וזאת לאחר שהתיק כבר נסגר בעקבות הגביה שבוצעה בו.

במסגרת הבקשה שבפניי עותרים המבקשים כנגד שלוש קביעות של הרשם כדלקמן:

המבקשים מלינים כנגד קביעת הרשם בהחלטתו לפיה נקבע על ידו כי על מנת לזכות כיום בהשבה של סכום כסף כלשהו על המבקשים להראות כי שילמו את סכום חיובם המופחת (כפי שנקבע על ידי ערכאת הערעור בפסק דינו), בשיעורים של 288,622 ₪+17,353 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.3.03 ועד יום התשלום, וכן את סכום שכ"ט עו"ד בשיעור של 20%+ מע"מ משני הסכומים הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.3.03 ועד יום התשלום, וכן את סכום ההוצאות שנפסק בפסיקתא בסך של 43,348.19 ₪.

(ראה עמ' 10 להחלטת הרשם).

לטענת המבקשים, לא היה מקום לחייבם, בנוסף על הסכומים שנקבעו בפסק דינה של ערכאת הערעור, גם בסכום ההוצאות שנפסקו בפסיקתא, ביחס לניהול המשפט בבית המשפט השלום, שכן מדובר בתשלום כפל הוצאות, שממילא לא נקבעו בפסק דינה של ערכאת הערעור. כן מוסיפים המבקשים לטעון כי במסגרת ההחלטה כלל לא הובהר מדוע נקבע כי עליהם לשאת גם בתשלום ההוצאות כפי שנקבעו בפסיקתא.

כן טוענים המבקשים כנגד קביעת הרשם לפיה נקבע כי בנסיבות המקרה ובהתחשב בכך שהמבקשים אילצו את המשיב לנקוט בהליכי כינוס, יש להתחשב במשיב ולקבוע כי רק מחצית מכל סכומי ההוצאות ושכרי הטרחה הפסוקים שנפסקו בהליכי הכינוס בתיק תיחשב כסכום ששולם ע"י המבקשים במסגרת עריכת תחשיב ההשבה, ואילו המחצית הנותרת תיוותר בידי המשיב, כסוג של השתתפות בהליכים היקרים והממושכים אותם נאלץ המשיב לנקוט בתיק נוכח אופן התנהלות המבקשים. לפיכך, קבע הרשם כי את הסך של 81,868.3 ₪,בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.12.05, כסכום שיש להתחשב בו ככזה ששולם על ידי המבקשים כשכ"ט כונסת הנכסים (ראה עמ' 12 להחלטה).

לטענת המבקשים קביעה זו מנוגדת לפסק דינה של ערכאת הערעור, שכן לטענתם לא נקבע במסגרת פסק דין זה כי המשיב זכאי לקבל מהמבקשים סכומי הוצאות ביחס לתיק ההוצל"פ.

עוד מוסיפים המבקשים לטעון כי הרשם נמנע מלפסוק במסגרת החלטתו, הוצאות הדיון שהתקיים שבפניו, לזכות המבקשים. כן לטענתם, לא נימק הרשם החלטתו שלא לפסוק ההוצאות.

בהתאם להחלטתי מיום 31.8.10, הוגשה תגובה בכתב מטעם המשיב.

ביום 25.11.10, התקיים בפניי דיון בבקשה במעמד הצדדים, במהלכו סיכמו בפניי ב"כ הצדדים הטענות אשר הועלו על ידם במסגרת כתבי הטענות.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים שבפניי, מצאתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור שהגישו המבקשים כבערעור עצמו, ולקבל את הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

באשר לערעור המבקשים הנוגע לקביעת הרשם לפיה עליהם להראות כי שילמו את סכום ההוצאות כפי שנקבעו בפסיקתא שניתנה על ידי בית המשפט השלום - הנני סבור כי הדין הערעור ברכיב זה להידחות.

בניגוד לנטען על ידי המבקשים, בית המשפט המחוזי לא ביטל בפסק דינו את רכיב ההוצאות כפי שנקבעו בפסיקתא שנחתמה על ידי הערכאה הדיונית. אפשר והיה נכון לקבוע כי סכום ההוצאות ייגזר מסכום החיוב המופחת כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, אולם, משלא נקבע כך על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת פסק דינו, וכן משלא נקבע כי ההוצאות שנפסקו במסגרת הפסיקתא מבוטלות, הרי שההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית עומדות בעינן. במאמר מוסגר אציין כי לטעמי נכון היה בשעתו לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה בעניין זה, אולם משהדברים לא נעשו במועדם, הרי שאין למבקשים אלא להשלים עם קביעתו של הרשם הנכבד בעניין זה, התואמת את לשון פסק דינו של בי המשפט המחוזי.

באשר לטענת המבקשים הנוגעת לקביעת הרשם לפיה יש להפחית מהסכום לו יהיו זכאים המבקשים להשבה, מחצית משכ"ט כונס הנכסים הפסוק בתיק ההוצל"פ - מצאתי כי דין הערעור אף ברכיב זה להידחות.

קביעת הרשם ברכיב זה הינה מנומקת ומפורטת ובסיסה עומדת התנהלותם של המבקשים עצמם, ולא מצאתי מקום להתערב בה.

ההפחתה של מחצית משכ"ט כונסת הנכסים , נעשתה בהתאם לסמכותו של הרשם, וטענתם של המבקשים לפיה קביעה זו מנוגדת לפסק דינה של ערכאת הערעור, אין בה ממש. ברי כי אין זה מעניינה של ערכאת הערעור לבצע תחשיבים בתיק ההוצל"פ, לא כל שכן במסגרת הערעור שהובא בפניה על פסק דינו של בית המשפט השלום, והדבר נתון בסמכותו של רשם ההוצל"פ.

אשר על כן, הנני דוחה ערעור המבקשים גם ברכיב זה.