אחדות נ' מויאל ואח'

החלטה

1.כנגד הנתבעים הוגש לביצוע שטר חוב ע"ס של 10,000 ₪. עושת השטר הינה הנתבעת מס' 2 ואילו הנתבעים 1 ו-3 חתמו כערבים לשטר.

2.שטר החוב ניתן בקשר להסכם שכירות המתייחס לדירת מגורים במעלה אדומים, אותה שכרה הנתבעת מס' 2 מאת התובעת ובעלה המנוח.

3.ההתנגדות לביצוע השטר נתמכה בתצהירים מטעם הנתבעים.

הנתבעת מס' 1 בתצהירה מאשרת כי אמה, הנתבעת מס' 2, שכרה את הדירה מהתובעת ובעלה המנוח ובה התגוררה עם בן זוגה, הוא הנתבע מס' 3. כמו כן, מאשרת היא כי חתמה כערבה לשטר החוב להבטחת ביצוע הסכם השכירות.

לבסוף מצהירה היא כי הנתבע מס' 3 הוא אשר ניהל את המו"מ מול בעלי הנכס וכי הוא זה הבקיא בעובדות ולפיכך היא סומכת על האמור בתצהירו.

הנתבעת מס' 2 מאשרת בתצהירה כי היא זו שחתמה על הסכם השכירות וכי בן זוגה, הנתבע מס' 3, היה הרוח החיה במו"מ ובקשר עם בעלי הנכס ומתוקף ידיעתו האישית את העובדות היא מסתמכת על תצהירו.

הנתבע מס' 3 טוען בתצהירו כי עם תום תקופת השכירות נוהל עם בעלי הנכס מו"מ לחידוש הסכם השכירות. בתום המו"מ הוא הגיע להסכם על בעלי הנכס לפיו יעמדו דמי השכירות ע"ס של 2,850 ₪ למשך 4 שנים. חרף הסכמה זו לא נחתם הסכם שכירות מצד אחד ומצד שני שולמו דמי השכירות כפי שהוסכם.

הנתבע מס' 3 ממשיך וטוען כי לאחר הסיכום הנ"ל דרש בנם של בעלי הנכס לשנות את דמי השכירות בצורה משמעותית והם סירבו לכך.

לטענת הנתבעים לאור ההסכמה אליה הגיעו עם בעלי הנכס נכרת ביניהם הסכם שכירות. עובדה זו מתחזקת לטענתם בכך כי הם שילמו את דמי השכירות עד לסוף חודש ספטמבר 2010.

4.לאחר פטירתו של בעלה המנוח של התובעת הגישה אלמנתו התובעת תביעה לפינוי הדירה בבית משפט זה.

ביום 23.1.11 בדיון שהתקיים בתביעה הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי הם יפנו את הדירה עד ליום 30.4.11 כך שהמחלוקת שנותרה בין הצדדים סבה סביב נושאים כספיים.

5.מאחר ולשיטת הנתבעים הם היו אמורים, על פי ההסכמה הנ"ל, להמשיך ולשכור את הדירה למשך תקופה של 25 חודשים בדמי שכירות של 2,850 ₪, הרי שמבדיקות שנערכו התברר כי דמי השכירות במעלה אדומים עולים על הסך של 2,850 ₪ ובכך ייגרם להם נזק אותו הם העריכו למשך יתרת תקופת השכירות בסכום של 38,750 ₪. כמו כן, ייגרם להם נזק בגין המעבר לדירה חלופית בסך של 5,000 ₪.

6.הנתבעים, לשיטתם, מודים כי הם חייבים לתובעת דמי שכירות בסך של 19,550 ₪ עבור שבעה חודשים וסכום זה הם מבקשים לקזז ולפיכך לא רק שהם אינם חייבים לתובעת כל סכום, אלא שהיא זו החייבת להם סכוך של 24,200 ₪.

7.הלכה פסוקה היא כי במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר ובקשה לביצוע שטר כמוה כתביעה בסדר דין מקוצר, ניתן להעלות טענת קיזוז, טענה זו חייבת לפרט את הסכום הנתבע ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. דרישת קיזוז בעלמא או על דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להגן.

8.הנתבעים אף שפינו את הדירה טרם שכרו נכס אחר למגוריהם. מכאן שנזקם טרם התגבש. אמנם הנתבעים הביאו דוגמאות בקשר לדמי שכירות במעלה אדומים אלא שדוגמאות אלה אינן מבוססות על חוות דעת שמאי אלא פרסומים באתר יד שתיים שאינם יכולים לשמש תחליף להמצאת חוות דעת מקצועית.

בהעדר נזק קצוב ומגובש לא ניתן להיעתר לבקשת הקיזוז.

ככל שהנתבעים יחתמו במועד כלשהו על הסכם שכירות לדירה חלופית יהיו רשאים רק אז להגיש תביעה נפרדת בגין נזקים שנגרמו להם.

9.לאור האמור לעיל, הבקשה לרשות להגן נדחית.

הנתבעים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.