אזרד נ' פרץ

החלטה

1.לפניי בקשת התובע (להלן: "המבקש") לדחות את מועד העיון בחומר חסוי וזאת עד לשלב של החקירה הנגדית של הנתבע (להלן: "המשיב").

2.ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר (שיק בטחון) שהגיש המבקש בלשכת ההוצל"פ בקשר לחובות הנובעים מהסכם שכירות שנכרת בין המבקש לבין המשיב.

3.הבקשה מתייחסת לקלטת ותמליל שיחה שניהל המבקש עם בנו של המשיב, מר רונן פרץ, ומי ששכר בפועל את הדירה מהמבקש.

4.לטענת המבקש, החומר שמבוקשת דחיית מועד העיון בו הינו בבחינת ראיה מכרעת שיש בכוחה כדי לכרסם באמיתות טענותיו של המשיב ולפגוע במהימנותו. עוד הוא טוען, כי דחיית העיון בחומר "החסוי" תשרת את מטרת גילוי וחשיפת האמת, אחרת עלול להיווצר מצב בו יתאים המשיב את גרסתו לאמור בחומר החסוי.

5.מנגד מתנגד המשיב לבקשה וטוען, כי הכללים אשר נקבעו בהלכת סוויסה בנוגע לדחיית מועד העיון במסמכים אינם חלים על נסיבות המקרה שבפנינו. לטענתו, אין כל חשש מפני חשיפת החומר לעיונו של המשיב, משום שהבקשה מוגשת בשלב שמיעת הראיות, כאשר כל ראיות המשיב, לרבות תצהירי עדות ראשית מטעם עדי ההגנה, כבר מונחים לפתחו של בית המשפט. לעומת זאת, היענות לבקשה ואי חשיפת החומר הנ"ל יכול להסב נזק לזכויותיו המהותיות והדיוניות של המשיב.

6.מכח סמכותי הקבועה בתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הוריתי למבקש להמציא את החומר לעיוני בלבד, בטרם אחליט בבקשה. המבקש צירף במעטפה סגורה את המסמכים אשר מבוקש לדחות את העיון בהם והעבירם לעיוני.

7.המסמכים הומצאו. עיינתי בהם ולהלן החלטתי.

8.לאחר עיון במסמכים שהוצגו בפניי סבורה אני, כי יש לקבל את עמדת המשיב.

9.פסק הדין אשר מנחה בענייננו הוא ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב, פ"ד נה (1) 515 (להלן: "הלכת סוויסה"). כידוע, הכלל הוא, כי פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא יוצאת מן הכלל (שם, בעמ' 520). יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, ומקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב (ראו: רע"א 9288/07 גאזי נ' שפיגל). מקרים אלה מצדיקים לעיתים דחיית הגשתה של ראיה או חומר העשוי לשמש כראיה למועד מאוחר יותר.

10.בעניין זה נקבע בהלכת סוויסה, כי :

"הנה כי כן, מטרתו של גילוי מסמכים הינה להביא לחקר אמת, אולם אם סבור בית המשפט כי גילוי המסמכים לא ישרת מטרה זו, יש להשאיר לו שיקול דעת שלא להתירו ... השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק ולפי הנסיבות המיוחדות של כל עניין ועניין, וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד.

בית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עלול הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב. לעיתים המסקנה המתבקשת מאיזון האינטרסים היא כי דווקא גילוי המסמכים חותר תחת המטרה של קיום הליך הוגן ושל הגעה לחקר אמת, ולפיכך אין מנוס מלחרוג מכללי הגילוי המקובלים" (שם, עמ' 522-521).

11.ובאותו פסק דין:

"קיצורו של דבר, שיקול דעתו של בית המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי הטענות ובצפי של בית המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעל דין לא ישרת את מטרות הצדק" (שם, בעמ' 526).

12.ובעמ' 527 קבע כבוד המשנה לנשיא לוין בהתייחסו לאותם יוצאים מן הכלל, כי:

"רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת. בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין ... במקרה מתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת".

13.ומן הכלל אל הפרט.

לאחר שעיינתי בחומרים שהוצגו לעיוני ולאחר שנתתי את דעתי למכלול כתבי הטענות של בעלי הדין ולהיקף המחלוקת, לא מצאתי, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהלכת סוויסה, להורות על דחיית מסירתם לצד שכנגד.