אזרד נ' דולינגר

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע על סך 30,000 ₪ בטענה כי הנתבע, אשר ייצג את התובע כעו"ד, לא העביר לידיו כספים אשר התקבלו במסגרת תיק הוצאה לפועל בו היה התובע זוכה.

יוער כי ראשיתה של התובענה בבית המשפט לתביעות קטנות והדיון בתובענה הועבר לבית משפט זה בעקבות החלטת כב' השופט אילן בן דור.

2.לטענת התובע, כפי שעולה מנספח ד' לכתב התביעה, קיבל הנתבע סכום של 36,032.11 ₪ בעוד שעל פי ההסכם בין הצדדים, היה עליו לקבל 11,494.11 ₪ ומכאן שעל הנתבע להשיב לתובע סך של 24,538 ₪.

דא עקא, התובע מציין בערבוביה סכומים אשר נפסקו או התווספו לחוב במסגרת הליכי הוצאה לפועל וסכומים אשר התקבלו בפועל על ידי הנתבע. כך למשל, העובדה שנפסק שכר טרחה במסגרת תיק הוצאה לפועל אין פירושה כי שכר טרחה כאמור אכן התקבל בפועל על ידי הנתבע בעקבות גבייתו מהחייב, ולכן לא ניתן לתבוע את סכומם המצטבר.

3.הנתבע טוען כי הסכומים שהתקבלו על ידו הינם סכומים להם הוא זכאי כשכר טרחת עורך דין בגין ייצוגו את התובע ופעולותיו בהליכי גבייה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

4.מעיון במסמכים אשר הוגשו לתיק עולה כי בין הצדדים נחתם ביום 1.5.06 הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם") במסגרתו נקבע שכר טרחה מוסכם בסך 5,250 ₪ (כולל מע"מ).

כן נקבע כי "כל סכום שייפסק או יוסכם בפשרה כשכר טרחת עורך דין עד לסכום הנ"ל יהיה לאלי אזרד ומעל הסכום יהיה שייך לעו"ד דולינגר".

בנוסף נקבע בהסכם, בין היתר, כי שכר הטרחה אינו כולל אגרות והוצאות ואינו כולל טיפול בהוצאה לפועל של פסק הדין.

5.הנתבע ייצג את התובע בתביעת פינוי וסילוק יד וכספית כנגד מר אלי חדד (להלן: "החייב") וביום 4.2.07 ניתן לטובת התובע פסק דין (ת"א 1067/06) במסגרתו נפסק סך של 8,500 ₪ בתוספת מע"מ כשכר טרחת עורך דין.

הואיל ולנתבע שולם שכר טרחה ישירות על ידי התובע מכח הסכם שכר הטרחה, הרי ככל שיתקבל מהחייב הסכום שנפסק בפסק הדין - 8,500 ₪ בתוספת מע"מ כלומר 9,817 ₪, זכאי הנתבע, בנוסף לסכום על פי הסכם שכר הטרחה, להפרש בין הסכום שנפסק (9,817 ₪) לבין הסכום על פי הסכם שכר הטרחה (5,250 ₪) כלומר סך של 4,567 ₪ בלבד.

6.טוען התובע כי שילם לנתבע ישירות סך של 7,500 ₪ וסכום נוסף של 688 ₪ כתשלום יתר בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל (נספח ד' לכתב התביעה).

אולם, התובע אישר בעדותו כי שילם על פי הסכם שכר הטרחה סך של 5,000 ₪ בלבד (עמ' 5 ש' 24 – 25 לפרוטוקול). בנוסף, התובע צירף לתביעתו קבלות וחשבוניות כאשר חלק מהן מתייחסות לאותו תשלום.

טוען התובע כי שילם תשלומים נוספים אולם מדובר בהוצאות כגון אגרות, ועל פי הסכם שכר הטרחה מיום 1.5.06, שכר הטרחה אינו כולל הוצאות ואגרות. יצויין כי התובע לא הוכיח כי נגבה ממנו סכום ביתר בגין הוצאות או אגרות וטענתו זו נטענה בעלמא.

לאור האמור, אני קובעת כי התובע שילם בגין שכר טרחה סך של 5,000 ₪ בלבד, ישירות לנתבע.

7.אין מחלוקת כי הנתבע פעל לביצוע פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל. כמו כן אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם שכר טרחה נוסף בין הצדדים בהתייחס לייצוג בהליכי הוצאה לפועל.

8.טוען הנתבע כי למרות שלא נערך הסכם שכר טרחה המתייחס להליכי ההוצאה לפועל, הרי שהוא זכאי לשכר טרחה ראוי. לעניין זה נטען כי משרדו גובה שכר טרחה בשיעור 20% בצירוף מע"מ מכל סכום שהוא מצליח לגבות. כן נטען כי בפגישה שהתקיימה במשרדו בהשתתפות התובע וביתו, הגיעו הצדדים להסכמה כאמור ואולם בסופו של יום לא נחתם הסכם. עוד נטען כי הנתבע ייצג את התובע במסגרת בקשה בטענת פרעתי לרבות הופעה בדיון בלשכת ההוצאה לפועל ולכן הוא זכאי לשכר טרחה ראוי בגין התגובה והדיון בסך של 4,500 ₪ וכן שכר טרחה ראוי בגין מכתבי התראה.

9.בהעדר הסכם שכר טרחה בהתייחס לייצוג בלשכת ההוצאה לפועל, אין מקום להחיל את שכר הטרחה אותו נוהג משרד הנתבע לגבות, לטענתו, על התובע בתיק זה.

יחד עם זאת, הואיל והסכם שכר הטרחה מיום 1.5.06 מציין במפורש כי הוא אינו כולל טיפול בהוצאה לפועל וכאשר אין מחלוקת כי טיפול כאמור ניתן על ידי הנתבע, זכאי הנתבע לשכר טרחה ראוי.

הלכה היא כי קביעת שכר טרחה ראוי נעשית בכל מקרה על פי נסיבותיו ועל יסוד הראיות שהובאו בפני בית המשפט.