אזנקוט נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

פסק דין

החייב הגיש בקשה לצו כינוס ולפשיטת רגל. ביום 26/8/10 ניתן צו כינוס. המשיבה 2, אשתו לשעבר של החייב, הודיעה בכתב כי היא מתנגדת לבקשת החייב לפשיטת רגל. גם הכנ"ר הביע התנגדות לבקשה בתסקיר שהגיש לקראת הדיון בהכרזה שהתקיים ביום 27/4/11. הוריתי כי הצדדים יוכלו להשלים טיעונים בכתב (תחילה הכנ"ר ולאחריו החייב וכן המשיבה 2), וכך נעשה.

לפי הנתונים שבתסקיר הכנ"ר, שלא נסתרו, כשמונים ושלושה אחוזים(!) מהחוב הכולל של החייב מקורם בשניים אלה: בחוב מזונות שאינו בר הפטר, ובחוב פיצויים שנפסקו לזכות המשיבה 2 בתביעה אזרחית שהגישה נגד החייב לבית המשפט לענייני משפחה, פיצויים שעילתם נזקי גוף חמורים שנגרמו למשיבה 2 על ידי המבקש תוך שימוש באלימות שבגינה נדון המבקש גם לעונש מאסר ממושך אותו כבר ריצה. חלקו של חוב הפיצויים בסך כל חובות המבקש, כפי שהוא עצמו דיווח עליהם במסגרת הבקשה, עומד על כ-46%. על רקע נתונים אלה ובגינם, טענת הכנ"ר והמשיבה 2 היא, בתמצית, כי אין מקומו של החייב בהליכי פש"ר שנפתחו על פי בקשתו שלו.

הכלל כיום הוא כי בקשת חייב לפשיטת רגל שוב אינה צריכה להצביע על תועלת לנושים כתוצאה מהליכי פשיטת הרגל. מטרתו של הליך כזה היא לתת הפטר לחייבים, אשר יאפשר להם "לפתוח דף חדש" לאחר שכשלו וצברו חובות בשיעור כזה שאין ביכולתם לפרוע את חובותיהם. תנאי מרכזי לכך שחייב יוכל לזכות בהגנה הניתנת לו מפני נושיו בהליכי פשיטת רגל הוא, כי החובות נוצרו בתום לב. בנוסף לכך גם השאלה האם הפטר, לכשיינתן בסופו של ההליך, יביא אכן לתוצאה המקווה של "פתיחת דף חדש" אצל החייב נשקלת לעיתים, במובן זה שכאשר חלק עיקרי של החובות הוא כזה שעל-פי דין אין ההפטר חל עליו, מתעוררת השאלה האם יש טעם בהליך שאינו יכול להשיג אפילו בקירוב את המטרה של "ניקוי" החייב מנטל החובות שצבר טרם כניסתו להליכי פשיטת הרגל (בדומה לכך, חייב הצובר חובות חדשים לאחר מתן צו כינוס, שאף הם אינם בני הפטר, הוא חייב שלפחות ספק אם מקומו בהליכי פשיטת רגל על פי בקשתו, מאותו טעם).

כידוע, חוב מזונות "עבר" (כלומר חוב מזונות שנצבר טרם מתן צו כינוס) אינו חוב שניתן לקבל הפטר ממנו במסגרת הליכי פשיטת רגל.

שאלה קשה יותר מעורר חוב הפיצויים למשיבה 2, אשתו-לשעבר של החייב. חוב אזרחי שמקורו במעשה פלילי מובהק (פיצויים על נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתקיפה על ידי החייב, תקיפה שהחייב הורשע בביצועה בהליך פלילי ואף נדון לעונש מאסר בגינה) הוא חוב שלפחות ספק אם נוצר בתום לב לעניין דיני פשיטת רגל. אכן, אין לומר באופן אוטומטי כי כל חוב שהוא בגדר תוצאה אזרחית של מעשה העולה כדי עבירה פלילית ישלול את האפשרות שהחייב יוכרז פושט רגל על פי בקשתו, והשאלה היא נסיבתית וקונקרטית (ראו ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי). בענייננו, "לזכות" החייב פועלת רק העובדה שהחוב הוא תוצאה של מעשה חד-פעמי; אולם כנגד נתון זה קיימים כמה נתונים שכולם פועלים לחובת החייב. אופיו של המעשה הוא של מעשה אלים פיזית לפי גוף אדם, ושל מעשה מכוון. דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שיש מקום להבחין, לצורך שאלת תום הלב ביצירת החובות, בין מי שחויב בפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לאחר עקב רשלנותו של החייב (אף שגרימת נזק גוף ברשלנות היא עבירה פלילית לכל דבר) לבין מי שחויב לפצות אחר על נזקי גוף שגרם לו במעשה תקיפה, שהוא בהגדרה מעשה מכוון (ראו והשוו: פש"ר (י-ם) 6409/09 שרגא רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, מפי כב' השופט מינץ). נסיבות ענייננו חמורות אף יותר מאלה שהתקיימו בפרשת רוזנברג לעיל, משום ששם הותקף החייב על ידי שלושה והגיב בירי מאקדחו, ועל כן גם בפסיקת הפיצוי נלקח בחשבון אשם תורם ניכר של הקורבנות. בנוסף, האלימות בענייננו היתה שלא מן הקלות לא רק מחמת עצם העובדה שהופנתה כלפי בת זוג (כהגדרתה לעניין זה בחוק העונשין), נתון הממקם אותה מעצם קיומו במקום של "נסיבות מחמירות" לעניין דיני העונשין, אלא גם מחמת עוצמת הפגיעות והנזקים שנגרמו לזכאית לפיצוי, קורבן התקיפה. נראה שיש גם מקום להבחין בין גרימת נזק רכושי או ממוני בלבד לגרימת נזקי גוף, שכידוע נקבע כבר מקדמת דנא כי תקנת הציבור מצדיקה התייחסות מחמירה יותר לגרימתם, גם במישור המשפט האזרחי (ראו והשוו: ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט לישראל בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד כט(1) 63). בנוסף, מדובר כאמור בחוב שמשקלו היחסי במצבת החובות כולה גבוה ומגיע כמעט לכדי מחצית(!), על פי הצהרת החייב עצמו.

הצטברותן של הנסיבות דלעיל (אופיו הפלילי החמור של המעשה והרשעת המבקש בעבירה חמורה בגינו; העובדה שמדובר במעשה אלים כלפי גוף אדם; העובדה שמדובר במעשה מכוון; הנזק הניכר שנגרם; ומשקלו הגבוה מאד של החיוב שמקורו באותו מעשה בכלל מצבת החובות) מביאה למסקנה שחוסר תום הלב ביצירת חוב זה הוא בעל מאפיינים המצדיקים דחיית הבקשה לפשיטת רגל שהגיש החייב מחמת חוסר תום הלב שביצירת חוב זה, משום שאין הדעת מקבלת כי הדין יאפשר לחייב לקבל הפטר מחוב זה, והדבר עומד בניגוד ברור לאינטרס הציבור ולתקנת הציבור.

לכל האמור לעיל מתווספת גם העובדה שחוב אחר, שמשקלו במצבת הנשייה גבוה אף הוא (יותר משליש) הוא חוב שאינו בר הפטר על פי הדין (חוב מזונות בגין התקופה שקדמה לצו הכינוס). לא למותר לומר שאדם שלא שילם מזונות קטינים וצבר חוב גדול מסוג זה עלול להיחשב בשל כך בלבד לחסר תום-לב, אולם בנסיבות ענייננו אין צורך להכריע בנקודה זו.

החייב מצביע על כך שבמסגרת הליכי פשיטת הרגל קיימים גם חובות נוספים שאין לגביהם טענה כי נוצרו בחוסר תום לב, אולם בכך כמובן אין די. בקשת חייב לפשיטת רגל תידחה לא רק כאשר כל החובות נוצרו בחוסר תום לב, מה-גם שניסיון החיים מלמד שתמיד קיימים גם חובות שנוצרו בתום-לב. השאלה היא שאלה של משקל – הן במאפייני החומרה של חוסר תום הלב והן במשקלו היחסי של החוב שנותר בחוסר תום-לב בכלל מצבת הנשייה. עוד מצביע החייב על תועלת הצפויה לנושים, ובראש וראשונה לאשתו לשעבר שהיא הנושה הגדולה ביותר, מניהול ההליכים. גם שיקול זה, אפילו אם הוא נכון עובדתית (ועל כך אינני מביע דעה) אינו יכול להועיל לחייב נוכח חומרת נסיבות העניין, ובמיוחד מקום שבו אותה נושה הצפויה לתועלת הגדולה ביותר מחמת משקלה המרכזי של נשייתה בחייב (המשיבה 2) היא גם זו שמתנגדת לבקשתו לפשיטת רגל, וגם הכנ"ר (האמון על אינטרס הציבור וכלל הנושים שלא בחרו להתייצב) מצטרף לעמדתה.

התוצאה היא כי בקשת החייב לפשיטת רגל נדחית. צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב מבוטל.

צו עיכוב היציאה שניתן נגד החייב בתיק זה יישאר בתוקף עד ליום 1/11/11 בשעה 14:00, ויפקע אז.

ניתן בסמכותי כרשם היום, ב' תמוז תשע"א, 04 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: