אזימוב נ' קובייב

פסק דין

א. כללי:

בפניי שתי תביעות שהוגשו על ידי התובע כנגד שניים משכניו, כתביעה כספית לפסיקת "פיצוי יומי", בעבור מטרד ליחיד, ולצו מניעה בגין חניית משאיות שבהן נהגו כל אחד מהנתבעים, בציר דרך עפר, שבסמיכות לבית המשותף, שבו מחזיק התובע דירת מגורים.

לטענת התובע, המשאיות חונות בשעות הערב (18:00 – 19:00) ונוסעות בשעות שונות, ומוקדמות בבוקר, ובזמן שהן עוברות בדרך העפר, מול חלון ביתו (שבקומה נמוכה, מול אותה דרך), הן מרעישות ומעלות ענן אבק הנכנס לביתו.

לטענת התובע, חל איסור גורף על כניסת משאיות לתחום היישוב בני עייש, שאינו נאכף על ידי הרשויות, ואף היישוב הכין מעין "מגרש חנייה כללי" למשאיות במקום אחר, בתחום היישוב , אך הנתבעים אינם חונים שם.

כל אחד מהנתבעים הודה כי הינו אכן מחנה משאית במקום (באם הינו משמש כנהג משאית באותה תקופה). הנתבעים טוענים שאין כל איסור בדין לחנות במקום וכפרו בטענה שיש בכך משום מטרד ליחיד.

התביעות הוגשו כתביעות קטנות, אם כי כב' השופט ברק החליט שאינן ראויות להידון כתביעות קטנות והוסבו לפסים רגילים.

כב' הרשמת ד. בונדה, קיימה אף היא דיון, בניסיון לסיים את המחלוקת בהסכמה ללא תוצאה, ככל שהצעותיה נדחו על ידי התובע.

ביום 11/11/12 נקבעו התיקים לדיון בפניי והתיקים אוחדו ונשמעו הראיות בהם, בהסכמה. התובע חזר על טענותיו כי חניית משאיות הנתבעים גורמת לו מזה שנים למטרד וביקש פיצוי. הוא הפנה לתמונות שצורפו על ידו.

הנתבע (בתיק 46035-05-12) הבהיר (כמו שצוין גם תעודת עובד ציבור של מהנדס הרשות , שהומצאה לתיק על פי צו שניתן על ידי לקראת הדיון), כי מדובר בדרך עפר הצמודה לגבול החלקה שבה נמצאים הבתים המשותפים הטוריים שבהם מתגוררים הצדדים. מאחר וגבול המעבר להולכי רגל שחלקת הבתים אלה הינו גבול השטח של היישוב בני עייש, הרי שדרך העפר האמור נמצאת בשטח של מועצה אזורית באר טוביה. לטענתו, הוא החנה במקום שנים רבות ופעם התובע ביקש ממנו "להפריש" לו סולר ומאז שסירב, החל לטעון למטרד. לטענתו, הוא קיבל הסכמה בעל פה מבעל השטח שבו נמצאת דרך העפר, לחנות במקום.

הנתבע (בתיק 54031-05-12) טען כי רק לאחר הבחירות, לאחרונה, הותקנו שלטים בחלק מכבישי היישוב, שאין להיכנס אליהם עם משאיות, אך עדיין ישנן דרכי כניסה ונסיעה חליפיות. דרך העפר הינה בשטח חקלאי ונוסעים בה כלים חקלאיים ואף משאית הזבל, המפנה את הזבל מהבתים של הצדדים בתיקים אלה.

בעלי משאיות נוספים (שכנים נוספים), אף הם מחנים משאיות במקום, אם כי נתבעו רק שני נתבעים אלה. לדבריו, גם הוא התבקש על ידי התובע לתן לו סולר וסירב, ולאחר מכן התובע החל להתלונן נגדו.

התובע ציין בדיון, כי ביום 1/10/13, הוא עבר לגור באשדוד והשכיר את דירתונשוא התביעה, לאחרים. בדבריו, טען "ברחתי בגלל המשאיות" וכי לא היה יכול היה לישון והינו אלרגי לריח הסולר. התובע מבקש לחייב את הנתבעים לחנות בחניית המשאיות הכללי שצוין ובכל מקרה, לא בדרך העפר הצמודה לבניין. הוא מלין על המשטרה ועל הרשות המקומית, שאינם מטפלים בבעיה.

הנתבע (בתיק 54031-05-12) טען כי הוא ניסה לחנות בשטח שבו חונות משאיות נוספות ביישוב, אלא המקום צפוף ואין בו לספק חנייה לכל נהגי המשאיות שביישוב. כן טען כי גורמים עלומים הזיקו למשאית שלו, כשניסה לחנות שם, בשעות הלילה. לטענת הנתבעים, אין מטרד או איסור לחנות במקום ואין מתלוננים מלבד התובע, והתביעה קנטרנית על כן יש לדחותה.

ב. דיון ומסקנות:

לא הוצג בפני כל ראייה חותכת אודות הייעוד של השטח הסמוך לבית התובעים ומי בעלי השטח. השטח הינו תחילת הצד השני של הגבול, בין היישוב של הצדדים למועצה האזורית באר טוביה, כאשר לא הוצג כל מסמך מאותה רשות או מוועדת בנין ערים.

דרך העפר אכן הינה סמוכה לטור בנייני המגורים והוגדרה גם על ידי אחד הנתבעים "כדרך חקלאית". על אף שיזמתי (במקום התובע) לפני הדיון, הגשת תעודת עובד ציבור בנדון (ראה תצהיר מהנדס המועצה שהוגש), אין בה להוסיף המידע הרלוואנטי להכרעת המחלוקת, בנדון.

בהעדר ראיות כלשהן בכל הנושאים הנ"ל, לא ניתן להגיד את התובע כמי שהרים את הנטל להוכחות טענתיו, שאין המדובר בשטח המיועד למעבר וחנייה. טענותיו באשר לנסיעה במשאיות אלה בתחום שטח היישוב (על מנת להגיע הביתה ולדרך העפר), יש להפנות נגד הרשויות האמורות לאכיפת הדין, באופן שוויוני. על כלל תושבי היישוב, ככל ובאם הוטל איסור גורף שכזה. הנני מתקשה להבין הכיצד מתיישבת טענה זו עם העובדה (שאינה שנויה במחלוקת) שבתחום היישוב הוכשר או יועד שטח פתוח רחב , לחניית משאיות של תושבי המקום, בפועל.

טענת הנתבעים, שאין באותו המקום הנ"ל מספיק מקום לכלל נהגי המשאיות מהיישוב, לא נסתרה.

לא הוגשה חוות דעת אודות הרעש והאבק הנטענים, ואף אם אין מחלוקת שמשאיות עושות רעש של משאית ומקימות אבק מסוים, בנסיעה בדרך חקלאית, הרי שיש צורך להוכיח רעש ואבק בלתי סבירים ובנושא זה התובע לא להרים את הנטל ולא הציג חוות דעת או ראיות אובייקטיביות אחרות. .