אזולאי עמרם נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 26.1.10 אשר קיבלה את ערר המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה מדרג ראשון וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער החל מיום 1.8.09. בהחלטתה דחתה הועדה הרפואית לעררים ערר שהגיש המערער על החלטת הועדה מדרג ראשון.

רקע

בגין תאונת עבודה שאירעה למערער בשנת 1986, שכתוצאה ממנה סבל משבר בשתי חוליות בגבו, קבעה וועדה רפואית לעררים, ביום 22.1.08, כי למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 35%.

ביום 23.7.09 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. וועדה מדרג ראשון קבעה למערער נכות רפואית זמנית בשיעור 100% מיום 4.7.09 ועד ליום 31.7.09, ובשיעור 30% מיום 1.8.09 ועד ליום 30.11.09.

הצדדים הגישו עררים על החלטת הועדה מדרג ראשון. הועדה הרפואית לעררים, בהחלטתה מיום 26.1.10, קיבלה את ערר המשיב ודחתה את ערר המערער. כתוצאה מקבלת ערר המשיב ביטלה הועדה הרפואית לעררים את הנכות הזמנית בשיעור 30% שנקבעה לתקופה 1.8.09 עד 30.11.09.

טענות הצדדים

אלה טענותיו העיקריות של המערער:

הועדה הרפואית לעררים לא נימקה את קביעתה שלא חל כל שינוי לצמיתות במצב בריאותו של המערער;

הועדה הרפואית לעררים לא נימקה את החלטתה להעניק נכות זמנית בשיעור 100% לחודש ימים בלבד;

הוועדה לא התייחסה למסמכים שהונחו בפניה;

המשיב התנגד לערעור. עיקר טענותיו של המשיב הינן כדלהלן:

החלטת הוועדה נשוא הערעור, הינה החלטה המקבלת את ערר המשיב אשר קבל על החלטה שגויה של הוועדה מדרג ראשון אשר קבעה נכות זמנית הנמוכה מנכותו הצמיתה של המערער, זאת ותו לא;

בעררו בפני הועדה הרפואית לעררים, לא ערער המערער קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון בעניין אורך התקופה שנקבעה לו נכות זמנית בשיעור 100%, ועל כן, אין הוא רשאי לערער בפני בית דין זה על קביעת הועדה הרפואית לעררים שאימצה את קביעת הועדה מדרג ראשון.

לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

דיון והכרעה

החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד-המל"ל, פד"ע לד 213).

לאחר עיון בכל החומר שהובא בפניי ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין, לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, המצדיקה את התערבות בית הדין.

מפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים עולה כי היא עיינה בממצאי בדיקת CT מיום 4.7.09 ורשמה באופן מפורט את הממצאים העולים ממנה, וכן עיינה בסיכום אישפוז מבית חולים איכילוב מיום 4.7.09, בו הוחלט על המשך טיפול שמרני ללא שינויים נוירולוגיים מעברו. על יסוד אלה החליטה הועדה הרפואית לעררים שלא חלה החמרה במצבו של המערער החל מיום 1.8.09.