אזולאי נ' שרת המשפטים

השופטת ע' ברון:

1. עתירה שעניינה השוואת התנאים לקבלת הפטר בהליכי פשיטת רגל, לתנאים שלפיהם ניתן הפטר במערכת ההוצאה לפועל. טרם שנפנה להצגת טענות העותר, תוצג בקצרה המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין.

המסגרת הנורמטיבית שביסוד העתירה

2. פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל או הפקודה) מאפשרת לחייב שהוכרז פושט רגל (לפי הוראות הפקודה), לקבל צו הפוטר אותו מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, למעט חובות מסוימים שהפקודה מחריגה (יכונה להלן: הפטר; וראו הוראות סימן ו' לפרק ב' לפקודה). מטרת ההפטר היא לאפשר לחייב חדל פירעון לפתוח דף חדש מבחינה משפטית וכלכלית; וזו אחת התכליות העיקריות של הליכי פשיטת רגל. היעתרות בית משפט לבקשה ליתן צו הפטר לחייב, כמו גם התנאים שיתלוו לכך, הם עניינים שבשיקול דעת, בהתאם לסעיפים 62 ו-63 לפקודה (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 14 (29.6.2016)).

           ביום 3.8.2015 פורסם חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה), התשע"ה-2015 (להלן: הוראת השעה). במסגרת הוראת השעה נוספו לפרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל או החוק), הוראות סימן ב' שעניינן מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים. לפי דברי ההסבר להוראת השעה, התיקון לחוק נועד לאפשר לחייבים שעניינים מצוי תקופה ממושכת במערכת ההוצאה לפועל ופירעון חובם לא נראה באופק, לקבל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל את ההפטר שהיו מקבלים לו פנו לכתחילה להליכי פשיטת רגל. הוראת השעה נחקקה לתקופה של שלוש שנים, ולאחרונה הוארכה בשנה נוספת (תיקון מס' 57 לחוק) – עד לכניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון). ויובהר כי מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים לפי מסלול זה, מותנה בעמידתו בתנאים קשיחים שמנויים בסעיף 69י3 לחוק.

טענות הצדדים

3. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר – עורך דין במקצועו שאינו מיוצג – מבקש כי בית משפט זה יורה על תיקון פקודת פשיטת הרגל, וכן על תיקון חוק ההוצאה לפועל. ראשית, מבוקש כי הוראות הפקודה יתוקנו כך שהתנאים למתן הפטר בהליכי פשיטת רגל יושוו לתנאים למתן הפטר לפי הוראת השעה שבחוק ההוצאה לפועל. שנית, מבוקש לבטל את הוראת סעיף 69י3(5) לחוק ההוצאה לפועל שלפיה אחד התנאים למתן צו הפטר הוא ש"אין בקשת פשיטת רגל כמשמעותה בפקודת פשיטת הרגל שתלויה ועומדת לגבי החייב"; וזאת כדי למנוע מנושי החייב לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל על מנת לסכל את אפשרות מתן ההפטר לחייב במסגרת הליך ההוצאה לפועל – כפי שלטענת העותר אירע בעניינו. העותר טוען כי העובדה שמסלול ההפטר שבחוק ההוצאה לפועל אינו פתוח בפני חייבים שמתנהל נגדם הליך פשיטת רגל, מפלה אותם לרעה וחותרת תחת התכלית המרכזית שביסוד הליכי פשיטת רגל – שיקום חייבים ושילובם בחיים מניבים ומועילים מבחינה כלכלית.

4. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על סף, וזאת משורה של טעמים. כך, משום אי צירוף כנסת ישראל כצד לעתירה, בהיותה משיב רלוונטי שעה שהעתירה מבקשת לשנות דבר חקיקה ראשית; כך, מכיוון שבית משפט זה לא ייעתר לסעד שבו מבוקש "להורות למחוקק לחוקק חוק"; כך, משום השיהוי הניכר בהגשת העתירה (כשנתיים וחצי לאחר שהוראת השעה פורסמה ונכנסה לתוקף); כך, בשל אי-פירוט כלל העובדות הצריכות לעניין; וכך, מחמת היעדר עילה – משלא הורם הנטל הראשוני להראות שיש הצדקה להתערב בחקיקה הרלוונטית. למעלה מן הצורך, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות אף לגופה וזאת בין היתר מאחר שהעותר לא הראה כי קיימת הבחנה מהותית בין מסלול ההפטר שבחוק לזה שבפקודה; ועוד נטען כי אף אם הייתה מוכחת הבחנה כלשהי, היא מבוססת על שוני רלוונטי בין החייבים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי העותר לא ביסס פגיעה כלשהי בזכות חוקתית; ובהקשר זה נטען כי לחייבים לא עומדת זכות קנויה לפטור מחובות או לכך שנושיהם יפעלו באדישות ולא ינקטו נגדם בהליכי פשיטת רגל; וכי ממילא ישנן הוראות חקיקה שונות שנועדו לסכל ניצול לרעה של בקשות נושים.

           עוד מציינים המשיבים כי מאז שהוגשה העתירה נחקק חוק חדלות פירעון, שעתיד לבוא בנעלי הפקודה ועם כניסתו לתוקף – בחודש ספטמבר 2019 – יבוטל אף מוסד החייב המוגבל באמצעים בחוק ההוצאה לפועל. בהינתן האמור, טוענים המשיבים כי העתירה רלוונטית, אם בכלל, רק להליכי פשיטת רגל שנפתחו או ייפתחו קודם למועד כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף.