אזולאי נ' פלדברין ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבעים לדחיית התביעה כנגדם על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית ובהיעדר עילה.

2.התובעת, אשר התגייסה לצה"ל בשנת 2007, טוענת כי החלה לסבול מכאבים עקב שימוש בנעליים הצבאיות במהלך שירותה (ס' 5 לכתב התביעה).

3.עקב כך, טופלה במסגרת בית החולים וולפסון, על ידי הנתבע 1, ולטענתה עקב טיפול רשלני שניתן לה – נגרם לה נזק גוף כמפורט בתביעתה.

4.לטענת התובעת היא סבלה מעיוות מבני מסוג הלוקס-ולגוס בכף הרגל עובר לגיוסה לצה"ל, אשר לא השפיע על תפקודה עד לגיוסה (ס' 4 לכתב התביעה).

5.בחוות הדעת הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה, המצב הרפואי מתואר באופן שונה ומפאת חשיבות העניין לשאלה שלפנינו, אצטט אותו כלשונו:

"במהלך שירותה הצבאי נדרשה לעבודה מאומצת בעמידה והליכה באופן קבוע עם נעליים תקניות צבאיות סגורות ולוחצות. התחיל להתפתח עיוות הלוקס-ולגוס ברגל ימין עם בניון אדום וכואב"

בהמשך חוות הדעת מתואר התהליך הטיפולי שעברה התובעת ממועד אבחון העיוות על ידי ד"ר ליפקין ביום 4.9.08 ואילך.

6.בפרק הדיון בחוות הדעת כותב ד"ר ליאור דיין:

"במקרה שלפנינו, מדובר בבחורה צעירה ובריאה וללא בעיות ידועות בכפות הרגליים עובר לשירות הצבאי, שפיתחה עיוות מסוג הלוקס ולגוס עם בניון כואב במהלך שירותה הצבאי וכתוצאה מנעילת נעליים צרות ומעמסה על כף הרגל הימנית."

7.אם כך, נקודת המוצא לדיון בבקשת המדינה לסילוק על הסף היא כי אותו עיוות בכף הרגל ממנו סבלה התובעת ובקשר אליו טופלה על ידי הנתבעים, מהווה פגיעה גופנית שאירעה תוך כדי השירות הצבאי ועקב השירות הצבאי.

8.טענת המדינה היא, כי לאור הוראות סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952, חסינה היא מפני תביעה נזיקית בתיק זה.

9.לא מצאתי מקום להרחיב ולסקור את הפסיקה המתייחסת לשאלה שבמחלוקת ודי אם אפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ברע"א 3611-10-13 מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 19.2.14) שם עמד בית המשפט על חשיבותה ועליונותה של זכות הגישה לערכאות ועל כך שסילוק על הסף יתאפשר במקרים נדירים וחריגים בלבד.

במקרה ההוא, העדיף בית המשפט את זכות הגישה לערכאות על מנת לאפשר לתובע להביא ראיותיו ולהוכיח טענותיו בדבר ניתוק הקשר בין נזקיו הנתבעים בתביעה לבין שירותו הצבאי.

10.בהתאם, גם במקרה דנן, השאלה אשר תכריע בדבר זכותה של התובעת לתבוע את נזקיה מן המדינה בתביעה נזיקית, היא שאלת הקשר הסיבת בין מחלתה ונכותה – לבין השירות הצבאי.

11.ס' 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952, קובע:

"אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי"

12.דומני, כי אין מחלוקת על כך והדבר אף עולה מחוות הדעת מטעם התובעת, כי העיוות בכף הרגל נגרם כתוצאה מהשירות הצבאי ובזמן השירות הצבאי.

13.אולם בכך לא די. שאלת הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לנכותה של התובעת. נותרה בשלב זה ללא מענה בחוות הדעת מטעמה ובהיעדר חוות דעת נגדית – לא ניתן להכריע בה.

14.לשם כך יש לשמוע ראיות ועדויות מומחים אשר יהיה בהם כדי לבסס או לשלול קשר סיבתי רפואי-משפטי בין העיוות שנוצר במהלך השירות הצבאי לבין הנכות שהיא תוצאה שאינה הכרחית - טבעית או מתחייבת מעצם קיומו של אותו עיוות.