אזולאי נ' מדינת ישראל

פסק – דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן על ידי כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 5592-08-10.

הכרעת הדין ניתנה ביום 06/09/12 וגזר הדין ניתן ביום 25/12/12.

2.הערעור על פי הודעת הערעור הופנה כנגד חומרת הדין, אך אביו של המערער שטען בשמו בפני, העלה טענות, גם כנגד ההרשעה ועל כן אדון גם בערעור על הכרעת הדין וגם על גזר הדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

סטייה מנתיב נסיעה - עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן:"הפקודה"), נהיגה רשלנית - עבירה לפי סעיף 62 (2) בצירוף סעיף 38 (2)(3) לפקודה, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף - עבירה לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות בהקשר עם סעיף 38 (3) לפקודה ואי האטה בעקומה - עבירה לפי תקנה 52 (4) לתקנות וסעיף 38 (3) לפקודה.

4.בכתב האישום נטען כי ביום 19/06/09, בשעה 17:40, נהג המערער ברכב ברחוב שדרות ההגנה ונסע לכיוון דרום עד שהגיע לצומת של עין הים בעיר חיפה. המדובר בכביש דו מסלולי, תלת נתיבי עם הפרדה בנויה, כאשר בצד ימין יש מדרכה ולאחריה גדר בטיחות. מאחורי הגדר תהום כשבסמוך לכך נמצאים פסי רכבת.

ביחס לכיוון נסיעת המערער, בכביש קיימת עקומה שמאלה. המערער נהג ברשלנות ושלא בהתאם לתנאי הדרך והמקום, בשל כך משהגיע לעקומה, איבד שליטה על רכבו, סטה ימינה, עלה על המדרכה, התנגש במעקה הבטיחות, פרץ אותו ונפל לתהום בעומק 6 מטרים.

כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם המערער ונוסע נוסף. כמו כן נגרם נזק לרכב ולגדר הבטיחות שנתלשה ממקומה.

5.המערער סבל מקרע משמעותי בטחול בדרגה 4, בוצעה כריתה טוטאלית של הטחול, קרע בסרעפת בגודל 4 ס"מ שנתפר, שבר בזרוע שמאל שגובס, בשוק ימין פצע עם שבר, שברים מרובים בצלעות משמאל באספקט אחורי של צלע 3-11, אספקלטרלי של 3-7, 9,10 ועבר מספר ניתוחים.

אצל הנוסע שנפגע, אובחנו פצעים בקרקפת משמאל, במצח, באף ובבסיס הצוואר שהודבקו.

6. המערער כפר באחריותו לתאונה וברשלנותו. בימ"ש קמא התייחס לטענת המערער ובחן אותה על פי ההלכה המשפטית. בימ"ש קמא התייחס לעדות המערער במשטרה ועדותו בבימ"ש ולדו"ח הבוחן. עוד הפנה בימ"ש קמא לעדות הנוסע שהתייחס למהירות בה נסע המערער שלהערכתו הייתה בין 100 קמ"ש ל- 120 קמ"ש.

המערער לא ידע להסביר איך התרחשה התאונה. המערער ניסה בעדותו להפחית מהמהירות בה הוא נסע, אך משנשאל על עדות הנוסע, המערער לא שלל את דבריו ביחס למהירות עליה העיד אותו עד - הנוסע.

7.בימ"ש קמא קבע כי המשיבה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העבדות הנטענות נגד המערער. בימ"ש קמא סמך ידיו על חוות דעת הבוחן ונתן אימון מלא בעדותו. הבוחן שלל את האפשרות שתקר בגלגל הרכב, היה הגורם לקרות התאונה.

8. בימ"ש קמא דחה את גרסת המערער כבלתי מהימנה, לרבות טענתו שהתאונה נגרמה עקב סינוור. עוד התייחס בימ"ש קמא לעדות הנוסע שהיה ברכב המערער וציין כי עדותו מגמגתית וניתנה במטרה לעזור לחברו, המערער.

9.לאחר שהמערער הורשע בדין וביום 06/09/12, נעתר בית משפט קמא לבקשת בא כוחו והורה על הגשת תסקיר קצין מבחן בעניינו של המערער. המדובר בתסקיר חיובי שהתייחס לפגיעותיו הפיזיות מהתאונה נשוא הערעור, חרף זאת, לא באה המלצה על ביצוע עבודת של"צ. על כן, המליץ שירות המבחן להטיל על המערער ענישה הרתעתית של קנס ומאסר על תנאי ובנוסף שלילת רישיון הנהיגה.

10.בית משפט קמא שמע את הטיעונים לעונש וגזר על המערער את העונשים הבאים:

36 חודשי פסילה בפועל בניכוי 60 יום פסילה מנהלית כמפורט בגזר הדין, 8 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, קנס בסך 2,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך של 5,000 ₪ להימנע מהעבירות בהן הורשע.