אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

פסק דין

1.לפני תביעה להכיר בפגיעה בברכיו של התובע כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

העובדות הצריכות לעניין

2.התובע, יליד שנת 1958, עובד במגן דוד אדום משנת 1988 כחובש נהג אמבולנס במחוז דרום.

3.ביום 27/12/09 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה למשרדי הנתבע. התובע ציין בטופס התביעה כי עבודתו במשך שנים רבות כרוכה בכיפוף וישור חוזר ונשנה של הברכיים (נ/1ב').

4.ביום 10/3/10 דחה הנתבע את תביעת התובע עת הודיע לו כי אינו מכיר בפגיעה בברכיו כפגיעה בעבודה. (נספח א' לכתב התביעה).

5.התובע טען כי עבודתו במשך שנים ארוכות, כרוכה במאמץ פיסי לאורך שעות רבות, עד 16 שעות ברצף ביום : הוא עולה לבית החולה במדרגות עם ציוד רפואי כבד השוקל 25 ק"ג, מוריד את החולה במדרגות עד לאמבולנס, משקל שלהערכתו מגיע ל-80 עד 120 ק"ג (החולה והציוד יחדיו). התובע מתייחס לעליה וירידה במדרגות וכן מהאמבולנס כפעולות קבועות בעבודתו המבססות את תורת המיקרוטראומה.

6.הנתבע טען כי הפגיעה בברכיים לה טוען התובע אינה בבחינת מחלת מקצוע ואינה תוצאה של מיקרוטראומה, שכן התובע לא הניח תשתית עובדתית המבססת ביצוע של תנועות חוזרות ונשנות.

הכרעה

7.הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע.

הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות. התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא כהגדרת הפסיקה 'זהות במהותן', דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות להיות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודתו של התובע. (ראה: עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533).

 יתר על כן, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף שאינן יכולות להילקח בחשבון כמובילות לביסוס הלכת המיקרוטראומה. [(ראה: עב"ל (ארצי) 175/03 סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם (26.10.04) וכן עב"ל(ארצי) 1012/00 שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם(28.7.02)].

8.נבחן עתה האם הפעולות שביצע התובע במסגרת עבודתו עומדות בדרישות הפסיקה לעניין מיקרוטראומה.

ראשית, עת נשאל התובע ע"י בית הדין בישיבת ההוכחות מיום 3/2/11 מה היתה העבודה שגרמה לו לפגיעה בברכיים הפנה לתצהיר שהגיש. התובע לא תיאר בתצהירו פעולות חוזרות ונשנות שביצע, אולם סעיף 7 בתצהירו מפנה לכתב התביעה. שם תיאר התובע את פעולת הירידה והעליה במדרגות ומהאמבולנס עם משא כבד כפעולות חוזרות ונשנות אשר הביאו לפגיעה בברכיו.

במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע בפני בית הדין כדלקמן:

"ש.בממוצע נגיד אתה עובד מס' שעות ביום 8,10,12, כמה קריאות ביום אתה עושה?

ת.        זה משתנה מיום ליום יש בין 2-8 מקרים יש משמרות אם עובד ב' ג' צהריים לילה, אני יכול להגיע ל- 12 מקרים במשמרת.

ש.       מ- 2 – 8 מקרים האם מדובר בטיפולים שונים?

ת.        כמובן.