אזולאי נ' אגודה שיתופית ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה לתשלום סך של 7,165 ₪, אשר לטענת התובע, נגרם לרכבו (רכב מסוג וולוו נושא מ.ר. 9960608 – להלן: "רכב התובע"), שעה שהנתבעת 2 יצאה ברכבה (רכב מסוג מיצובישי טנדר נושא מ.ר. 8138923 – להלן: "רכב הנתבעת") מחניה, בנסיעה לאחור, והתנגשה בו.

הנתבעת 1 הינה, כך על פי הטענה, מי שביטחה, במועד הרלוונטי, את רכב הנתבעת 2 בביטוח בר תוקף.

2.טוען התובע כי בתאריך 06.07.08, בשעות הבוקר, באזור הצ'ק פוסט בחיפה, יצא רכב הנתבעת ממוסך, ברוורס, פגע ברכב התובע וגרם לו נזקים. כתב התביעה נתמך בחוות דעת שמאי האומדת נזקים אלה בסך של 6,085 ₪. לאלה מתווספת דרישה להחזר שכ"ט שמאי בסך 680 ₪, הוצאות משפט בסך 100 ₪ והוצאות בגין הפסד ימי עבודה בסך 300 ₪.

3.הנתבעת 1 טוענת כנגד האמור כי דין התביעה כנגדה להידחות על הסף. כך לאחר שעל פי הטענה לא קיבלה הודעה מן הנתבעת 2 שבוטחה על ידה, או ממי מטעמה, אודות האירוע שבנדון. לא רק זאת אלא שעל פי הטענה פנתה לקבלת מידע אודות האירוע, לאחר קבלת כתב התביעה, אלא שמאמציה לקבלת המידע, עלו בתוהו. באמור יש, כך על פי כתב ההגנה, להוות הפרה של חוק חוזה ביטוח, העולה כדי פטור לנתבעת 1 מתשלום תגמולי ביטוח. לחילופין נטען כי הנזקים שנטענו הינם מוגזמים ואף לא הוכחו.

מהלך הדיון בפני הוסיפה הנתבעת 1 וטענה כי לא הנתבעת 2 ולא סוכן הביטוח שלה יצרו עימהם קשר באיזשהו רגע נתון.

4.הנתבעת 2, שעה שהגיעה לטעון לגופו של עניין, טוענת אף היא כי דין התביעה להידחות לאחר שהתובע הוא שנהג בחוסר זהירות, בניגוד להוראות החוק והדין, ובנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו, וכי משכך, הוא גם הנושא באחריות להתרחשות התאונה.

5.בעדותו בפני טען התובע כי היה במוסך UMI וכי לאחר האמור יצא מן המוסך ופנה שמאלה בכביש. לדבריו, היות ובנתיב הנסיעה השני חנו רכבים של חברת אלקטרה ששם ממוקמים מחסניה, לא הייתה לו ברירה ומשכך, נסע, קטע של לכל היותר 50 מטר, בנתיב הנסיעה הנגדי, שהיה הנתיב היחידי שפנוי. התובע הדגיש כי מדובר בכביש שירות, והעיד כי אין במקום קו הפרדה. לדבריו חנתה הנתבעת 2 בצד שמאל של הכביש ויצאה בנסיעה לאחור אל תוך הכביש. כך או אחרת הדגיש את חובתה לנהוג בזהירות וציין כי המכה שספג רכבו הייתה מעל לגלגל האחורי שמאל בכנף למעלה, לאחר שלמעשה עבר כבר כמעט את כל רכב הנתבעת 2.

6.הנתבעת 1 הדגישה כאמור, מהלך הדיון בפני כי לא הנתבעת 2 ולא מי מטעמה יצרו עימם קשר והודיעו על התרחשות התאונה. עוד ציינו כי לא מילאה גם טופס הודעה על תאונה. על האמור הוסיפה כי בהמשך, לאחד הדיונים שהתקיימו בתיק זה, ביקש נציג שלהם (של הנתבעת 1) מהנתבעת 2 ליצור עימם קשר וכי גם לאחר מכן לא עשתה האחרונה כמבוקש.

7.הנתבעת 2 העידה, מהלך הדיון בפני כי אכן עמדה בחניה וביקשה לצאת לאחור, אלא שקודם שעשתה כן וידאה, הן על ידי מבט במראה והן תוך הטיית גופה לאחור כי הדרך פנויה לחלוטין, הן מימין והן משמאל. לדבריה, לאחר האמור, החלה בנסיעה במהירות איטית ביותר לאחור, אלא שאז ושעה שעוד הייתה ממש בתחילת היציאה מהחניה, שמעה מכה והבינה שארעה תאונה. לדבריה יצאה מן המכונית ומצאה שפגעה ברכב התובע שהיה כולו בנתיב הנגדי וללא כל סיבה שיהיה שם. על האמור הוסיפה כי לא מדובר בכביש שירות, אלא בכביש ראשי והדגישה כי היא עצמה חנתה בחניות שניצבות למדרכה. לתימוכין הצביעה על תמונות שצולמו זמן קצר לאחר התאונה (נ/1).

אשר לטענות הנתבעת 1, טענה הנתבעת 2 כי פנתה לסוכנת הביטוח שלה מיד לאחר התאונה והודיעה לה על התאונה, והוסיפה כי גם התובע פנה לסוכנת הביטוח שלה, כפי שאף הצהיר בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני ביום 22.04.09. עם זאת אישרה כי נכון שלא נתנה הודעה בכתב לחברת הביטוח שלה וזאת, כך לדבריה, מאחר שסוכנת הביטוח שהיא שלוחה של חברת הביטוח, קיבלה את ההודעה על התאונה ומשכך כי הניחה שמילאה טופס הודעה בעצמה בהתאם להודעתה הטלפונית. מכל מקום הבהירה כי היא עצמה לא תבעה נזקים בגין התאונה מאחר ולא נגרמו לה כאלה. לבסוף הבהירה כי לאחר הדיון מיום 02.05.10 פנתה לנציג הנתבעת 1 בהתאם למספר טלפון שנמסר לה ואף השאירה הודעה במשרד עורכי דין, אך לדבריה, ללא מענה בחוזר.

8.התובע מצידו שב וטען במענה כי כל הרחוב היה חסום וכי משכך נסע בנתיב השמאלי.

9.בטענותיהם שבסיכום חזרו הצדדים על טיעוניהם. הנתבעת 1 הוסיפה כי היה על הנתבעת 2, שהיא עורכת דין במקצועה, לדעת כי אי מילוי טופס הודעה ו/או אי מתן הודעה, בכתב או בעל פה, לחברת הביטוח שלה, על התרחשות התאונה, מהווה הפרה של חוק חוזה הביטוח ומשכך, חזר על הטענה כי דין התביעה כנגדם, להידחות. בעניין זה הדגישה הנתבעת 1 כי פנייה לסוכן הביטוח שהוא עובד עצמאי, ושאף הוא לא יצר עימם קשר, איננה בבחינת מענה לצורך להודיע ישירות לחברת הביטוח אודות התרחשות התאונה.

10.הנתבעת 2 השיבה בדבריה שבסיכום על טענות אלה כי סוכן הביטוח הוא שלוח של הנתבעת 1 ומשכך כי משהודיעה לסוכן זה על התרחשות התאונה, לא ניתן לומר כי לא מסרה הודעה לחברת הביטוח. הנתבעת 2 שבה ונשענה, לעניין הוכחת הודעתה לסוכן הביטוח, על הצהרת התובע עצמו בפרוטוקול הדיון מיום 22.04.09, בו טען (התובע) כי היה נוכח בשיחת טלפון שערך סוכן הביטוח שלו עם סוכן הביטוח של הנתבעת 2 – שיחה שהתקיימה ברמקול – ושמע את הסוכנת של הנתבעת 2 אומרת כי אומנם קיבלה הודעה על התאונה מאת האחרונה, אך כי האחרונה כופרת באשמתה להתרחשות התאונה.

עוד טענה כי משקיבלה חברת הביטוח הודעה על התביעה היה עליה לפנות אליה ולאפשר לה להתגונן מפני טענות התובע. במקום זאת, כך הוסיפה, בחרה חברת הביטוח לשתוק, על מנת להימנע מלשאת בתשלום או לתת את השירות אותו רכשה במיטב כספה.

גדר המחלוקת

11.בתום הדיון נותרו איפוא במחלוקת השאלות הבאות:

מיהו שאחראי להתרחשות התאונה, אשר היא כשלעצמה, איננה מוכחשת.

מידת החבות בה צריכה לשאת הנתבעת 1, היה ויתברר כי לנתבעת 2 אחריות להתרחשות התאונה. בעניין זה נדרשת הכרעה באשר לטענה בדבר הפרת החובה הנטענת להודיע לחברת הביטוח ישירות אודות התרחשות התאונה.